שיקום הברך שלי (שלב ב)
עמוד זה מתאר את השיקום שעשיתי לאחר הניתוח. מטרתו בעיקר להראות את סוג התרגילים שנעשו ולתת כמה רעיונות מקוריים. כדי להבין לעומק את תהליך קבלת ההחלטות, מתי להעז בתרגול ומתי לנוח, לחצו כאן ותוכלו לראות את השיקום שבוצע לפני הניתוח באופן מפורט הכולל את התחושות הנלוות וההדרכה לגביהן.
חשוב להדגיש שאי אפשר להשליך בין פציעה של אדם אחד לאחר. גם לא בין פציעות שונות של אותו האדם ואפילו לא בין פציעה זהה שחוזרת על עצמה. כל פציעה היא עולם בפני עצמו ולכן כל שיקום נראה אחרת.
לכן, חשוב להדגיש שהתיאור שמובא פה לפניכם הוא מקרה אישי ומאד ספציפי ואין לראות בו כהמלצה רפואית מכל סוג שהוא!
עם זאת, אני מאמין שכל אחד יוכל למצוא מידע שכן יהיה רלוונטי אליו ולכן החלטתי לשתף. קריאה מהנה!
יום הניתוח
אז 3 חודשים אחרי הפציעה, למרות טווחים מלאים ושיפור, הוחלט יחד עם ד"ר Dror Lindner וידיי הזהב שלו ללכת על ניתוח (בהחלט החלטה נכונה)
הניתוח התבצע ב"אסותא" תל-אביב
אל יום הניתוח הגעתי בלב שלם. היה חשש קטן שנבע יותר מהצורך להתחיל את הכל מחדש: כאבים, נפיחות, מגבלה בטווחים....אבל עם בטחון שאני עושה את הדבר הנכון ובידיים טובות
הכנות לפני הניתוח:
יד שרה: לפני הניתוח ניגשתי כבר ל"יד שרה" להשאיל קביים (נתנו למשך 3 חודשים)
מגן ברך: יש ניתוחים שדורשים סד עם צירים (מאפשר להגביל את תנועת הברך) ויש כאלו שאפשר סד רגיל בלי צירים. עדיף לארגן זאת לפני הניתוח אחרת העלות בבית החולים גבוהה יותר (400 ש"ח) ואין החזר. לרוב אפשר לארגן דרך קופת החולים ולקבל החזר של 80%
בדיקות דם: יש בדיקות דם ובדיקות מעבדה שצריך לעשות לפני הניתוח- לא לשכוח!
בדיקת א.ק.ג.: גם נדרשת לפני הניתוח. לא לשכוח! - 2 הבדיקות הללו בוצעו ע"י אחיות באותו היום והתשובות הגיעו תוך מספר שעות
הגעתי עם המשפחה לחדר ההמתנה, כשעתיים לפני הניתוח, במהלך הזמן הזה נקראתי פעם אחת לאחות לבדיקת מדדים ותשאול קצר, ובפעם השנייה נכנסתי לחדר המתנה לניתוח. בחדר ההמתנה עברתי תשאול אצל המרדים וקיבלתי גרביים וחלוק (מקפיאים את חדרי הניתוח). כעבור עוד שעה בערך ותשאולים נוספים (רופא מרדים, אחיות, ד"ר יובל לוטן שמנתח יחד עם ד"ר לינדנר) הוכנסתי לחדר הניתוח. הרדמה מהירה. והניתוח הוערך כ-3 שעות אך בפועל נמשך שעתיים ורבע
מה עשו בניתוח?
-
הרצועה הצולבת שוחזרה באמצעות שתל מגופה או חיה. אם אפשרי (תלוי בהרבה גורמים כמו גיל, סוג פציעה, איכות העצם, משקל ועוד....) אז עדיף לעשות כך מאשר לקחת גיד מהגוף כי זה מקצר את זמן השיקום
-
המניסקוסים (בעיקר הפנימי) שויפו ונחתכו. לשמחתי המנתח ניסה לחתוך כמה שפחות
-
הסחוס עבר הליך הנקרא מיקרו-שברים בו מנקבים את העצם החשופה ושמים חומר שמדביק את כל שברי העצם וחתיכות הסחוס לאזור הפגוע ובגלל זה נגזר עליי לא לדרוך על הרגל במשך 6 שבועות (החלק הכי קשה בשיקום)
בסוף הניתוח קיבלתי: ברקסין, אספירין, נקסיום,ומשככי כאב (טרמדקס ורוקסט פלוס)
הברך שלי
מי שמצליח לראות, הצולבת (מוקפת בעיגול) קרועה לגמרי
ברך בריאה
הרקמה המאסיבית מצד שמאל היא רצועה צולבת קדמית בריאה
מניסקוס חלק (שכבה אמצעית) וסחוס חלק שמכסה את העצם (למעלה)
לא צריך להיות רופא כדי להבין...זה היה פעם מניסקוס
הסחוס אכול עד שרואים את העצם וגם היא נפגעה
יום 1
בסיום הניתוח הגעתי לחדר אשפוז עם 2 מיטות. היחס של האחיות היה טוב, האוכל סימלי אבל בסך הכל מדובר בלילה אחד. יש אפשרות לאורחים ללא הגבלת זמן (לטוב ולרע) ויש ספה שמתיישרת למיטה קצרה במידה ומישהו נשאר אתכם. לידי מישהו שעשה הטרייה ותפירת מניסקוס ולא שיקם טוב את הרגל לפני, הגיע עם פציעה חוזרת שלוותה בכאבים ונפיחות משמעותית. הבנתי שלרוב תפירה של מניסקוס עדיפה אך כרוכה ביותר כאבים בהשוואה לחיתוך המניסקוס. הניתוח עבר בהצלחה! עכשיו חיכיתי לכאב ולנפיחות שיגיעו... בינתיים עשיתי הרבה כיווצים סטטיים ושמתי קרח
ברקסין, אספירין, נקסיום,ומשככי כאב (טרמדקס ורוקסט פלוס)
שקית הקרח הטובה מכולן
יום 2
לקח לנפיחות יומיים להגיע אבל לשמחתי הרבה!!!! הכאב לא הגיע בכלל. כלומר ציפיתי לכאב חד וקבוע בעוצמה חזקה שלא נרגע ללא משככים. בפועל לא היה כאב כלל כשהרגל במנוחה וגם תנועה עדינה וכיווצים (כפי שניתן לראות בסרטון) עוררו כאב נסבל שפסק ברגע שהפסקתי. למעשה לא היה צורך במשככים בכלל ובכך חסכתי כמחצית מהכדורים שניתנו לי
כמובן שהמצב הזה התקיים בזכות מנתח מצוין אבל אני חושב שגם לעובדה שעשיתי שיקום במשך 3.5 חודשים לפני כן (ולא ישר אחרי הפציעה כשעוד היה כאב חד) והגעתי למצב שהאזור החלים וכבר כמעט ולא כאב, יש תפקיד משמעותי בכך
תרגילים ליום השני (סרטון)
יום 3
תרגול כל שעה, קרח כל שעתיים
לשמחתי הכאב לא היה פקטור משמעותי כך שיכולתי לתרגל הרבה
מה שכן, הרגל התעייפה יחסית מהר ובגלל שהדריכה נאסרה למשך 6 שבועות
התמקדתי בתרגול להגברת זרימת דם, יישור הברך וקצת מסביב
יום 4
הלילות עברו בסדר בשכיבה על הגב אבל במהלך היום כן כדאי לנסות ולשנות תנוחה מדיי פעם. חזרתי לדירה (אחרי פינוק אצל ההורים), אתגר המדרגות עבר בשלום
ליצור מדרגה מכריות
לא לנסות בבית!
עליה במדרגות עם קב צריכה להתבצע באופן בו נשענים עם יד אחת על המעקה והקב נמצא ביד השנייה שרחוקה מהמעקה. מעבירים את המשקל אל הידיים בזמן שמרימים את הרגל הבריאה אל המדרגה ואז באמצעות הרגל הבריאה פשוט מעלים את הרגל הפגועה לאותה המדרגה. עוד חשוב להדגיש שעליה במדרגות צריכה להתבצע בנעל שלא יכולה להחליק מהרגל או יחפים.
ניתן להתייעץ עם פיזיותרפיסט.ית לקבלת הנחיות לפני העלייה הראשונה במדרגות
יום 5
נפטר מהסד!!! ומתחיל לתרגל יותר תרגילי כיפוף מבלי להזניח את היישור
עדיין תרגול ללא נשיאת משקל אבל כן מול כוח הכובד: בישיבה ועמידה
**תיהנו מאפנת הרגל המגולחת למחיצה :)
יום 7
אפשר להוריד את התחבושות!!
הנפיחות כמעט וחלפה ומתחיל לספור את הזמן לאחור עד שיתאפשר לעמוד על הרגל
בינתיים: תרגיל נחמד לכיפוף הברך (למי שיש כיסא נדנדה)- כבר עובר את טווח 90 המעלות
עבודה על חיזוק סטטי (להחזיק את הרגל ישרה באוויר במשך 20 שניות)
והמשך תרגילים להפעלת שרירי הירך וכיפוף ויישור הברך
יום 9
תרגיל נחמד כשאסור לדרוך או לדחוק משקולות: בשביל מה יש כיסאות משרדיים?
"Play of the day"
יום 12
אימון בוקר
על הגב:
סטטי- 40 שניות
יישור נגד כוח משיכה (הכי קשה)
כיפוף במיטה
צד בריא:
פיסוקים נגד גומיה
כיפוף/יישור שרגל באוויר
על הבטן:
כיפוף נגד כוח משיכה
יישור ברך
יום 15
תחילתו של השבוע השלישי, סוף סוף אפשר לומר שלום לכדורים (למעט האספירין) 💊
עכשיו שהתחבושות ירדו והתפרים הוסרו/נספגו אפשר להתחיל לעבוד על הצלקת
הוספתי 2 תרגילים:
הראשון (על הספה) תרגיל נחמד שמכין לקראת נשיאת משקל, אמנם הרגל על הספה
אבל הידיים מונעות את נשיאת המשקל
השני עובד על כיפוף ויישור אבל הפעם כששוכבים על הצד הפצוע. היות והפגיעה המסיבית הייתה אצלי
בצד הפנימי של הברך אז זה קשה יותר. אם היא הייתה בצד החיצוני אז הייתי מתחיל בימים הראשונים
עם הצד הפגוע וביום ה-15 מנסה את התרגול על הצד בריא
יום 21
סיום 3 שבועות! יום מרגש!
חוזר לתרגל בחדר הכושר וחוזר לבריכה עם ellacohen93@ הנהדרת!
חזרה לאופניים, יש טווחים טובים :)
ואתגר בשבילכם, יכולים לזהות את הצלקת בסרטון?
כמובן שלא מזניח את התרגילים לכיפוף ויישור הברך, עדיין ללא נשיאת משקל...
יום 29
חודש ראשון, חזרה לרכב, לחדר-כושר והליכה עם קב אחד
מתחיל תרגול בנשיאת משקל מינימלית...
יום 32
שחזור צולבת? חיתוך מניסקוסים? מיקרו-שברים?
יאללה! שלום לקביים! מצליח ללכת ללא מגבלה/כאב!
התחלת תרגול נשיאת משקל בהליכה
5 שבועות
6 שבועות= ביקורת אצל האורתופד, סיום אספירין
התמלאתי אנרגיות! האורתופד אמר שמדובר בנס רפואי ושמצב הברך מצוין ומתאים ל-3 חודשים
בפועל אני "רק" חודש וחצי אחרי הניתוח, מתחיל לשים יותר משקל על הרגל
עבודה על כיפוף ויישור בנשיאת משקל
עוד קשה לרדת למכרע אז נעזר ב TRX
לפעמים יש דקירה כשעובר מישיבה לעמידה שנמשכת מספר צעדים
בימים של שחיה/ספורט- אין את הדקירה הזאת
מבחינת תפקוד: יכול לנהוג, אופניים, שחיה, מדרגה גבוהה, הליכה מהירה
ירידת מדרגה- יכול אבל התנועה לא חלקה לגמרי, ריצה-עוד מוקדם לנסות.
חודשיים
רמת קושי עולה :)
מכרעים מלאים , סקווט (כמעט) מלא, מדרגות גבוהות
שימוש ב TRX - הפעם כדי להעלות רמת קושי
ריצה- ניסיון ראשון. הייתה צליעה וכאב התגבר אחרי 2 דקות אז הפסקתי
מצב היום: בבוקר צריך 2-3 צעדים כדי ללכת חופשי. הירידה במדרגות לא כואבת אבל לא חלקה
במהלך היום אחרי תנועה כבר אין בעיה במדרגות
ריצה: אתמול, ניסיון אחרי חימום קצר של דקה הליכה. קצב 7.5
מתחיל עם צליעה ורגישות קלה שחולפת אחרי 3 דקות אבל הכאב/צליעה חזרו לאחר 5 דקות
היום- אחרי שחיה של שעה: מתחיל ריצה עם צליעה קלה מאד שחולפת תוך דקה ומגיע עד לקצב 9.5 למשך 7 דקות עד חזרת הרגישות/צליעה
עבודה על סופי טווח כיפוף ועל סוף היישור כשכל המשקל על רגל אחת
התחלת תרגילי ריצה ללא שינויי כיוון
לעומת זאת, שבוע מאוחר יותר - שינוי מהותי. ריצה בקצב 9.5 עם שיפוע 1 במשך 10 דקות בה מרגיש הבדל בין הרגליים אך ללא כאב כלל וללא צליעה, בבוקר הירידה במדרגות כבר חלקה, דחיקה של 60 ק"ג על רגל אחת ואמנם כדורסל תחרותי מותר רק אחרי שנה אבל בהחלט מרגש להתחיל לשלב תנועות כדורסל בתרגול....
חודשיים וחצי (ועוד שבוע)
אחרי 4 חודשים הייתה קצת אופוריה. כבר הצלחתי לרוץ על הליכון 3 קילומטרים בקצב קל והרגל הרגישה יותר חזקה ויציבה
אלא שהרצון לחזור לכדורסל שדורש כח מתפרץ (ניתורים), שינויי כיוון וכדומה ואולי גם להוכיח לעצמי שאני פיזיותרפיסט טוב הביאו למצב שהתחלתי להתאמן במגרש. הכאב היה נסבל בזמן האימון ולא עשיתי פעולות שגרמו לכאב חד (אולי ניתור אחד או שניים שהביאו לכאב חד שנרגע מייד) וסיימתי עם כאב נסבל שהתגבר רק במהלך היומיים שאחרי האימון. מה זאת אומרת התגבר?
הכאב לא הפך לקבוע אבל בכל פעם שהבאתי את הברך ליישור אחרי ישיבה ממושכת הכאב העיקרי (בחלק הפנימי של הברך) חזר לדקור. אם עד הכדורסל הכאב היה עמום וכבר לא הופיע באופן קבוע, עכשיו הוא חזר להציק ובאימון המשקולות כבר היה קשה לעשות את אותם התרגילים. וכאן מתחילה החוכמה האמיתית. ההקשבה לגוף!
במהלך 3 שבועות הלו"ז השבועי נראה כך: כדורסל בקצב קל, יום מנוחה, שחיה*1-2 בשבוע ואימון בחדר כושר. בכל פעם לאחר הכדורסל הרגישות עלתה באותו היום וגם למחרת- לגיטימי. הברך הורגשה בכל פעם שניסיתי ליישר אותה לאחר מנוחה או בירידת מדרגות (כאב זהה לכאב שהיה לפני הניתוח: בצד הפנימי של הברך, בעיקר במעבר מ-30 מעלות ל 10 מעלות בעת נשיאת משקל). אחרי שלושה שבועות כאלו, הרגשתי בחדר כושר שעומסים שלפני כן לא הכאיבו (למשל דחיקה של 60 ק"ג על הרגל, קפיצות אל מדרגה) פתאום הפכו לגירוי מכאיב.
מה עושים?
הורדתי את הכדורסל (עם כל הצער שבדבר) והחלפתי אותו באימון בחדר הכושר (עם כל השעמום הכרוך בזה). בחדר הכושר הורדתי משקלים ושחיתי פעמיים בשבוע. לאחר שבועיים כאלו הרגשתי שאני שוב חוזר לנקודה בה איו יותר כאב חד בעת יישור הברך בזמן נשיאת משקל אך החלטתי לחכות עוד קצת עם הכדורסל ולהמשיך בתרגול בחדר הכושר ובבריכה עד שאהיה חצי שנה אחרי הניתוח ואז לראות אם אפשר לחזור לפעולות מעולם הכדורסל. בהדרגה ובקצב הנכון, כבר לא היה כאב במדרגות בבקרים ותדירות הכאב החד שמופיעה בעת יישור הברך לאחר מנוחה ירדה משמעותית עד שנעלמה
מסקנה: הגוף עוד לא היה מוכן לעומסים של כח מתפרץ
4 חודשים - "לא לקפוץ מעל הפופיק"
חודש 4- מעלה עומסים, דגש על יציבות דינמית והכנה לניתורים
חודש 4+ מעלה משקלים, הוספת אלמנט מהירות וניתורים
חצי שנה- "הסבלנות משתלמת"
הסבלנות השתלמה ואחרי חודש וחצי (בערך) ששמתי דגש על חיזוקים, הוספתי מהירות, הכנה לתרגילי ניתור ורק אז תרגילי כוח מתפרץ (ובכל הזמן הזה המשכתי לעבוד בבריכה שהתגלתה כמקור נפלא לשחרור השרירים/נוקשות), הגיע הזמן לחזור למגרש הכדורסל! הפעם אין כאבים בכלל, גם בניתורים , הרגל מרגישה הרבה יותר חזקה וצריך רק להחזיק את עצמי ולא להתפתות לאימון ארוך מדיי או במהירות גבוהה מדיי...
מסקנות:
ההחלטה על הניתוח במקרה הנ"ל הייתה תלויה יותר במטרות העתידיות שלי. כלומר, אם לא הייתי רוצה לחשוש בכל פעם שאני רץ על משטח לא יציב, היה אפשר להחלים גם ללא הניתוח.
משך ההחלמה מהניתוח הייתה דיי זהה למשך ההחלמה מהפציעה
-
שחיה (במידה ואפשר) מאד מאד עוזרת! בכל פעם שהייתה עליה ברמת הכאב, הכאב היה יורד משמעותית לאחר השחיה ותנועת הברך הרגישה הרבה יותר חופשית
-
תדירות התרגול: בשבועות הראשונים (חודש) התרגול היה כמעט יומיומי, בימים הראשונים אפילו מספר פעמים ביום. לא תמיד באותה הכמות- תלוי כאב. ברגע שהתחלתי לדרוך יותר על הרגל, ולחזור לעבודה, התרגול האינטנסיבי (30-60 דקות שמוקדשות לברך) ירד ל-3-4 פעמים בשבוע. תרגילים כמו סקווטים על רגל אחת, מכרעים, דחיקה....הייתי עושה במהלך היום באופן תדיר (על האופנוע, בזמן שטיפת כלים וכדומה...)
-
מטרה! בכל שלב חשוב מאד להציב מטרה לטווח הקצר וכמובן אחת לטווח הארוך. ככל שנהיה נחושים יותר להשיג את המטרה כך השיקום יהיה מהנה יותר
-
מנוחות! גם באימון למרתון וגם בשיקום מפציעה המנוחות הן חלק מהותי מההתקדמות. הגוף שלנו חייב את זה כדי לבנות את עצמו ולפי הכאב הוא עוזר לנו להבין מתי לנוח וכמה זמן לנוח. בעיקר כשמתחילים לחזור לפעילות אקטיבית
-
הקשבה לגוף! חשוב מצד אחד לא לנוח לגמרי אך מצד שני לא להכנס עם "הראש בקיר". לפעמים הכאב יופיע בזמן התרגיל הספציפי, לפעמים אחרי זמן תרגול מסויים ולפעמים בכלל במנוחה בערב. לכל כאב כזה יש משמעות וממליץ בחום לדבר עם פיזיורתפיסט.ית על התנהגות כאב
-
אופטימיות! - הזכות להשיג מטרות חדשות בכל יום (כמו תינוק), חשוב להנות מזה כי בשלב מאוחר יותר בשיקום (חודש 3-6) ההתקדמות איטית יותר ולא בהכרח מורגשת בכל יום מחדש.
כל אלו הוזכרות בטיפים הקודמים
בכל פעם שהיה יום עם "רגרסיה" או עליה בכאב, בעיקר אם זה הופיע מבלי שהעליתי עומס מיוחד, למחרת הייתה קפיצת מדרגה בהטבה. ידוע שכאב הוא בעצם המנגנון שבזכותו הגוף מתחיל מנגנונים לדיכוי כאב וכך מטפל בעצמו. לכן, גם בימים שכאב יותר, חשוב להבין שמדובר בתהליך טבעי, טוב ונכון. בעיקר אם לא היה משהו חריג לפני כן שיכול להסביר את ה"החמרה"