קרע רצועה צולבת קדמית (ACL)

הרצועה הצולבת הקדמית ((ACL מחברת בין הצד האחורי החיצוני של עצם הירך (femur) לבין הצד הקדמי הפנימי של עצם השוק (tibia) ומונעת החלקה או תנועה מוגזמת של עצם השוק קדימה על גבי עצם הירך. היא מהווה חלק ממנגנון הייצוב של הברך, בעיקר בתנועות סיבוביות.

 

 

 

 

 

 

 

 


נזק לצולבת הקדמית יכול להיות מגורם טראומתי (חבלה) אך לרוב נובע מתנועה סיבובית בנשיאת משקל בעצימות או מהירות גבוהה (שינויי כיוון בריצה) או במנגנון של תאוטה בו הרגל מגיעה ליישור מלא, העקב ננעץ ברצפה ועצם הירך עושה סיבוב חיצוני על עצם השוק

 

 

 

במקרים בה הפגיעה חזקה, תתכן מעורבות במבנים סמוכים כמו המניסקוסים (לרוב בפנימי) והרצועה הפנימית (MCL). פגיעה המערבת את 3 המבנים הנ"ל נקראת "Unhappy triad".  זוהי פציעה נפוצה מאוד בקרב ספורטאים, בעיקר בענפים הדורשים שינויי כיוון מהירים כמו כדורגל, כדורסל, סקי וכדומה. פגיעה ב ACL תלווה ברוב בכאב חד, ממוקד בתוך המפרק, והנפגע יוכל לומר בדיוק מתי ואיך זה קרה. לרוב, תהיה נפיחות בברך תוך מספר דקות עד שעות ספורות לאחר הפציעה.
הפציעה שכיחה יותר בנשים ספורטאיות וקיים קשר גם למצב הורמונלי, מבנה שלד, איזון שרירי ועוד.


סימנים וסימפטומים:

  • הפגיעה ברצועה תלווה לרוב בצליל של חיכוך או "קנאק"

  • הכאב יהיה חד, ממוקד ומיד אחריו תופיע נפיחות

  • הסימפטומים הנ"ל יובילו להגבלה בתנועה ותחושת חולשה אם כי היא נובעת מהכאב

  • קרע ACL ניתן לאבחן ע”י צילום MRI, מבחנים פיזיקאליים ובמידת הצורך ארטרוסקופיה (החדרת מצלמה למפרק דרך חתך ניתוחי קטן, באמצעותה אפשר גם לתקן את הקרע) 

 

טיפול בקרע הצולבת הקדמית:
בשלב האקוטי/ראשוני (24-48 שעות), קשה לאבחן את הבעיה ולכן הטיפול העיקרי יהיה הורדת כאב ונפיחות ע”י קירור המקום, הרמה הרגל, חבישת לחץ ומנוחה. בנוסף כל אמצעי אחר להורדת כאב ע”י פיזיותרפיה כמו עיסויים לרקמה רכה, תרגול עדין, תנועתיות ומכשור להקלה על כאב, יועילו. הצורך בניתוח מאד תלוי במטרות המטופל.

המחקרים אומנם מראים שמצב הברך בין מי שנותח לבין מי ששוקם ללא ניתוח זהה כעבור 20 שנים. יש מחקרים הטוענים שכגודל הנזק במועד הפגיעה כך גם יהיו שינויים ניווניים בהמשך אך אין זה אומר שהשינויים הללו יובילו לכאב בעתיד. כשמדובר בקרע בצולבת השאלה העיקרית שיש לשאול היא מה המטרות בעתיד ומה מידת הנזק. כלומר- במידה ויש קרע מלא, הברך לא תהיה יציבה ותמיד תהיה נטייה לפציעה חוזרת. כך שכל פעילות שתדרוש שינויי כיוון או קפיצות תהיה בעייתית בעתיד. לעומת זאת, אם מדובר באדם רזה שירצה לרוץ (גם מרחקים ארוכים על משטח יציב) או לאדם לא פעיל- אז ניתן לטפל באופן שמרני ללא ניתוח. איכות השיקום תהיה תלויה בסבלנות, דבקות במטרה, מוטיביציה, חומרת הפציעה ורמת הביצועים אליו רוצים לחזור.

ברוב המקרים (תלוי במטרות) הטיפול יכול להישאר שמרני ויצליח בהחזרת הברך לתפקוד פונקציונלי מלא. אם אין לחץ של זמן מומלץ לנסות גישה זו. במידה ומדובר בקרע מסיבי או מלא ומטרות המטופל הן לחזור לספורט הכולל שינויי כיוון או משטחים לא יציבים או במידה והטיפול השמרני לא הצליח, יש לשקול עם הרופא המטפל התערבות ניתוחית. גם בגישה זו יש שיקולים רבים שעליהם חשוב לעבור עם הרופא כגון: מידת הנזק, גיל המטופל, מצב הרקמות, רמת התפקוד (דרישות העומסים בברך של ספורטאי שונות לחלוטין משל אדם שלא מתחרה באופן מקצועי וקיים גם שוני בדרישות גם בין ענפי הספורט השונים), מידת אי היציבות וכד’. במידה והוחלט על ניתוח, חשוב לשלב טיפולי פיזיותרפיה לפני הניתוח כדי להביא את הברך למצב אופטימלי קדם ניתוחי, וכמובן לאחר הניתוח. כך או כך, השיקום לפגיעה ב ACL הוא תהליך היכול לקחת בין 6 חודשים ועד ל 12 חודשים (חזרה לספורט) ויש להיערך לכך בהתאם.

ברך2.jpg
piriformis.jpg
השארת תגובה

תודה על תגובתך