שיקום הברך שלי (שלב א)
קרעים ב-2 המניסקוסים, קרע מלא ברצועה הצולבת הקדמית ופגיעה נרחבת בסחוס, זו האבחנה שקיבלתי לאחר פציעה בכדורסל השנה (מרץ 2021). בתור אחד שזה עיסוקו, חשבתי להפוך את הלימון ללימונדה ולשתף במסע ובתובנות שקיבלתי בעקבות האירוע.
בעמוד זו תוכלו לראות את התהליך שעברתי כולל הסברים על תחושות שליוו אותי לאורך השיקום. מאילו כאבים התעלמתי ולאלו הקשבתי.
חשוב להדגיש שאי אפשר להשליך בין פציעה של אדם אחד לאחר. גם לא בין פציעות שונות של אותו האדם ואפילו לא בין פציעה זהה שחוזרת על עצמה. כל פציעה היא עולם בפני עצמו ולכן כל שיקום נראה אחרת.
לכן, התיאור שמובא פה לפניכם הוא מקרה אישי ומאד ספציפי ואין לראות בו כהמלצה רפואית מכל סוג שהוא!
עם זאת, אני מאמין שכל אחד יוכל למצוא מידע שכן יהיה רלוונטי אליו ולכן החלטתי לשתף. קריאה מהנה!
הפציעה
ב- 6.3.21 במהלך ריצה לסל וניסיון לנתר אל רגל ימין ומיד לצד שמאל (up and under) הברך הימנית "ברחה" פנימה. שמעתי "קנאק" ואז הגיע רפלקס כיפוף של הברך שהוביל גם לצליל חזק של משהו שנקרע. אחריו הגיע כאב חד בחלק הפנימי (מדיאלי) של הברך ולא יכולתי לדרוך עליה. הכאב היה חד וחזק, קבוע ואחרי יומיים התחילה נפיחות.
אז מה בעצם קרה?
קרעים בשני המניסקוסים, בחיצוני מסוג bucket handle (פירוט ביום השמיני לשיקום, תמונות בשלב ב') קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית ופגיעה נרחבת בסחוס
הבעיה: סוג הקרע במניסקוסים, העובדה שיש גם קרע מלא ברצועה הצולבת הקדמית והפגיעה הנרחבת (מאד) בסחוס הפנימי (מדיאלי). יותר מכל העובדה שמדובר בשילוב של הכל יחד
מה כן חיובי: שורש המניסקוסים לא התנתק
רגע הפציעה- "מה עושים?"
בשניות הראשונות:
1. החזקתי את הברך, כמה קללות. 2-3 דקות של בעסה אבל הכי חשוב לא להילחץ
2. להתקשר למישהו שיביא קרח
3. למצוא את הספסל הקרוב, לשכב על הגב ולהניח עליו את הרגל כך שתהיה גבוהה יותר מהירך
4. לדעת כמה דברים:
א. הכאב החזק מאד יירגע תוך זמן קצר ויתחלף בכאב שעדיין חזק אבל פחות ואולי אפילו מינורי כל עוד לא מזיזים את הרגל
ב. יש פציעה וזה ידרוש שיקום
ג. עוצמת הכאב לא בהכרח קשורה לגודל הנזק ולמהירות השיקום
ד. גם בקרע מניסקוס או צולבת קדמית, חוזרים לדרוך על הרגל יחסית מהר
אז מה עשיתי? R.I.C.E (Rest, Ice, Compression, Elevation)
R- מנוחה עם הרגל למעלה. נתתי לגוף להירגע למשך 10 דקות. בזמן הזה התקשרתי לבקש קרח וחשבתי על ארבעת הנקודות בסעיף 4
I- קרח. עטפתי את הברך בקרח שיכסה את החלק הקדמי ואת שני הצדדים
C- הפעלתי לחץ על שקית הקרח ושמתי מגבת מתחת (מטפטף). הלחץ לא צריך להיות חזק מדיי. הקור צריך להקהות את הכאב אבל גם להיות נסבל
E- הרגל צריכה להיות למעלה על הספסל כך שהברך גבוהה מהירך. בזמן הזה התקשרתי לאשתי וביקשתי שתיצור קשר עם יד שרה ותארגן לי קביים
שכבתי עם הקרח עוד 20 דקות וב-5 דקות האחרונות ניסיתי קצת להניע את הקרסול (כמו לחיצה על גז) ולעשות כיווצים סטטיים עדינים של שריר הארבע-ראשי ברמה שהכאב לא יתגבר (אם כואב מדיי אז אפשר לסיים את 20 הדקות ללא תנועה).
הזמנה והתאמת קביים
יד שרה. מתקשרים אל הסניף הקרוב ומכר או בן בית יכול להגיע, אין צורך בטופס מיוחד, רק 50 ₪ לפיקדון שביום ההחזרה אפשר להחליט אם להשאיר כתרומה (מומלץ!) או לקבל חזרה
יש 2 סוגי קביים עיקריים:
שבדיות- מגיעות עד גובה בית שחי. קנדיות- אלומיניום, עם חישוק סביב המרפקים
הקנדיות מתאימות לשלבים מתקדמים יותר בשיקום* או במידה ומותר/אפשר לדרוך על הרגל
(*כל עוד הידיים מספיק חזקות. לכן פחות מומלץ לגיל השלישי)
לפני השימוש בקביים חשוב ליצור קשר עם פיזיותרפיסט לצורך הדרכה והתאמת הגובה שלהן
לפניכם סרטונים להדרכה:
התאמת גובה קביים שבדיות, תרגילי נשיאת משקל והדרכה להליכה בימים הראשונים
*מתנצל מראש על "הצהרת האפנה" בסרטונים :)
קירור הברך
מנגנון: לאחר פציעה, זרימת הדם אל מקום הפציעה מוגברת. בזרם הדם נמצאים גם תאים דלקתיים העוזרים להרוס את הרקמה הפגועה כדי שהגוף יוכל לבנות אותה מחדש. זהו תהליך טבעי ובריא (כן, כן. דלקת זה לא דבר רע). במקרים רבים (כל עוד זה נסבל) מומלץ לא לקחת כדור אנטי-דלקתי כבר בימים הראשונים כדי לתת לגוף לעשות את הנדרש. עם זאת, זרימת הדם המוגברת (בעקבות עליה בקוטר כלי הדם) מביאה לתהליך דלקתי שכולל נפיחות וכאב. לכן הסברה היא ששימוש בקרח (או מים קרים, עוד יש ויכוח על מידת הקור....) גורם לכיווץ כלי הדם והאטה של זרימת הדם ובכך לא מונע את הדלקת (וטוב שכך) אך כן מונע עודף של תאי דלקת ומסייע להאט את קצב הנפיחות ולהוריד את רמת הכאב
תדירות השימוש: בימים הראשונים (שבוע ראשון) מומלץ לקרר את הברך למשך 15-20 דקות בטווחים של 1-2 שעות עד השינה. זהו שלב חשוב מאד שיעזור לצמצם את הנפיחות מהר (או לפחות למנוע ממנה להגיע לממדים גדולים מאד). זה קצת מטרד אבל אל תוותרו על זה! יש המחקרים שאפילו טוענים שככל שנשים את הקרח מוקדם יותר כך הסיכוי לצמצם את כמות הנוזלים (הנפיחות מגבילה את התנועה וגורמת לכאב) מהר יותר
עוצמת הקור: כשמשתמשים בקירור חשוב לשים לב שלא יהיה קר מדיי עד שאי אפשר לשבת עם זה 20 דקות ברצף (אפשר לעטוף במגבת אם זה המצב). אין לשים את אביזר הקירור בחלק האחורי של הברך מכיוון שעובר שם כלי דם גדול ולרוב הפציעות גם ככה ממוקמות בצדדים או מלפנים
ישנם מספר אביזרים איתם ניתן לקרר את הברך בבית:
1. קרחונים – פחות מומלץ מכיוון שהם לרוב קרים מדיי ולא גמישים. לכן מכסים שטח פנים קטן
2. כרית עם כדוריות ג'ל (נמכרות בסופר פארם). עוטפות את הברך בצורה טובה, מגיעות לטמפרטורה רצויה ואינן מרטיבות את הסביבה.
החיסרון הוא שלוקח הרבה זמן לקרר אותן שוב (בימים הראשונים רוצים לקרר במהלך היום כל שעה-שעה וחצי)
3. אפונה קפואה- בעיניי המוצר הטוב ביותר. עוטף את הברך, טמפרטורה רצויה, ומתקרר מהר. החיסרון הוא כשהשקית מפשירה ומרטיבה את האזור, לכן חשוב להיות עם מגבת מתחת לרגל.
המלצה חשובה! לא לנסות לבשל את האפונה בגמר השימוש! אפונה שהופשרה והוקפאה מספר פעמים ממש, אבל ממש!!!! לא אכילה!
יום הפציעה (לא יכול לדרוך): "עיכול המצב"
מה עושים ביום הפציעה (לא מסוגל לדרוך)?
-
בעיקר R.I.C.E או M.I.C.E (movement) - חשוב לא להיות במנוחה מוחלטת וכן לנסות להזיז את הרגל מדיי פעם
-
במקום מנוחה אפשר לעשות תנועות מאד עדינות שכוללות הנעה של הקרסול (פוינט ופלקס), כיווץ סטטי של שריר הירך הקדמי מבלי להזיז את הרגל, הנעה של כל הרגל כמו מערוך מצד לצד ואם אפשר אז לנסות לכופף וליישר בטווחים שאינם מגבירים/מעוררים כאב חזק
-
קרח (20 דקות)-תנועות עדינות-מנוחה (עד שמרגישים שאפשר לחזור על זה שוב): כל היום
-
עיסויים עדינים לברך, בצדדים ומסביב. ממש ליטופים. עיסויים לשריר הירך הקדמי
-
לילה: הלילה היה פחות קשה ממה שחשבתי. מצאתי תנוחה על הגב שהכרית מתחת לברך. זה "קנה" לי 3-4 שעות שינה עד שהגב התחיל לכאוב אז עברתי לצד עם כרית בין הברכיים שהברך בכיפוף קל (30 מעלות) - זכיתי לעוד שעה והיה גם שלב שעברתי לישיבה. הלילה הראשון הוא בהחלט משהו שצריך להתכונן אליו. לפני השינה לקחתי אקמול (לא כדור אנטי-דלקתי כמו אדוויל) והלכתי לישון בידיעה שאצטרך לשנות תנוחה כל כמה זמן
היום השני לשיקום: "יאללה מתחילים- שיטת השווארמה"
הטיפ החשוב ביותר הוא פשוט להניע את הרגל: יש מטפלים שאומרים בשבוע הראשון רק לנוח, R.I.C.E או M.I.C.E (movement). אני מצדד יותר בגישה שצריך ללכת עם מה שהגוף נותן. לדעת שמצד אחד תמיד התנועות הראשונות יכאבו קצת יותר אבל מצד שני לעבוד בעומס נסבל.
את היום התחלתי עם תרגילים במיטה לפי שיטת ה"שווארמה" (למטה) אולם בצהריים כבר לא יכולתי לחזור על זה ובערב עשיתי אפילו פחות
למה? האם זה סימן להחמרה?
היות ולא היה כאב חזק בזמן התרגול או אחריו, הברך בסך הכל אמרה לי שהתרגול שעשיתי בבוקר דורש מנוחה יותר ארוכה מ 3-4 שעות. במקרה הזה, אפילו יום שלם.
כך שבעצם היום התנהל באופן הבא:
בבוקר- תרגול מלא, אחריו הרגל הרגישה כבדה, קרח 20 דקות.
בצהריים חצי תרגול + קרח
בערב אפילו פחות + קרח
המשך קרח לאורך היום כל שעתיים
זה מה שהגוף שלי הצליח לעשות וחשוב להקשיב לו. אין זה אומר שיש החמרה
שיטת ה"שווארמה"
שכיבה על הגב
שכיבה על הצד הבריא
שכיבה על הבטן
שכיבה על הצד הפגוע
היום השלישי לשיקום- "פתיחה מעודדת"
כשיש פגיעה בברך, הדבר הראשון שנרצה להתמקד בו הוא החזרת טווחי התנועה. בברך מדובר בטווח כיפוף וטווח יישור כשהיישור הוא החשוב ביותר היות ואנו זקוקים ליכולת יישור מלאה בהליכה. הכיפוף לרוב משתפר עם הזמן ולרוב הפונקציות היומיומיות (ישיבה על כיסא, נהיגה, מדרגות) מספיק כיפוף של 100 מעלות
הלילה ישנתי טוב. אמנם הנפיחות הגיעה בבוקר אבל הרגשתי הרבה יותר חופשי עם היכולת להזיז את הרגל. היום השלישי היה מבחינתי יום מלא תגליות. הצלחתי לעמוד חצי שעה רצוף, לעשות 2 תרגולי "שווארמה" מלאים ולהעביר 30% ממשקל הגוף אל הרגל הפצועה בעמידה, עשיתי תרגיל נהדר וקל ליישום שעוזר לעבוד על היישור (בסרטון) ועזר לי ליישר את הברך עד הסוף!
30% משקל גוף+יישור מלא= מספיק כדי לעבור להליכה עם קב אחד!
אתגרים שנתקלתי בהם: ההליכה עם קב אחד משמשת כרגע רק כתרגול. במהלך היום התניידתי עדיין עם 2 קביים כשהדגש (והאתגר) היה ללכת עם קביים כשרגל אחת חולפת על פני השנייה (step over)
אז הפעם צרפתי תכנית תרגול ובה אני גם מפרט את התחושות שהרגשתי תוך כדי התרגול. ממה להיזהר וממה לא לחשוש.....צפייה מהנה!
תרגול בעמידה-צהריים:
*יש לעשות תרגילים אלו עם נעליים, יחפים או עם גרביים המונעות החלקה
תרגילים נוספים ליישור הברך: *מה שבעמידה - בצהריים. מה שבישיבה- בוקר+ערב
תרגילי מיטה (שווארמה), יום רביעי. בוקר+ערב
היום הרביעי לשיקום: "אפ על הרגליים"
היום הרביעי נפתח בהפתעה נעימה. הצלחתי לעמוד על הרגל וממש ללכת עליה, עם צליעה כמובן.
היות והליכה עם צליעה אינה טובה, המשכתי להיעזר בקב אחד
הלילה, לראשונה, לא השתמשתי במשככי כאבים. היום לא הייתה לי סבלנות לעשות את כל הסט במיטה אז פשוט פרסתי את התרגילים לאורך היום במקום לעשות אותם במרוכז. היות וכבר הצלחתי לעמוד וללכת על הרגל, הורדתי את מספר תרגולי המיטה לפעמיים ביום כשעצם העמידה עצמה וההליכה שימשו כתרגול נוסף
סיכום היום הרביעי: יכולתי לעלות ולרדת מדרגות עם הקב ומעקה ולהיכנס לרכב (דורש כיפוף של 100 מעלות בברך).
המשכתי לתרגל עד תחושת אי נוחות.
חשוב לא לוותר בגלל הכאב אבל גם לא להגזים עד רמה שהכאב מתגבר ומפריע כל היום
לכן התרגול במיטה נשאר זהה והתקדמתי יותר עם התרגול בעמידה
*יש לעשות תרגול זה עם נעליים, יחפים או עם גרביים מונעות החלקה
היום החמישי לשיקום: "גרף הכאב אינו ישר"
ביום החמישי לשיקום התעוררתי עם יותר כאבים והאזור היה חם יותר. הפעם הקנאקים כאבו והרגישו ממש כמו עצם שחורקת על עצם אחרת ואחרי 4 חזרות בלבד הכאב התגבר והיה קבוע למשך כל היום. לכן הפסקתי את התרגול והורדתי עומס (פחות עמידה על הרגל ותרגול, יותר מנוחה וקרח)
לא העליתי משמעותית את רמת התרגול ביום שלפני ולא זכור לי שישנתי בתנוחה כואבת בלילה. זה פשוט קרה. בהחלט יום פחות מוצלח
עם זאת, היות ולא היה "טריגר" ל"החרפה" הזאת, פניתי ל-3 אפשרויות אחרות:
1. פשוט מדובר בעומס מצטבר של 3 ימי תרגול ולכן הגוף אומר שצריך לקחת יום מנוחה
2. מדובר דווקא בתהליך החלמה. הנפיחות ירדה קצת ובכך גם הלחץ שהנוזלים יצרו על רקמות. זה יכול לגרום לכך שרקמות נעות בחופשיות יתר ומגיעות למתח שלפני זה לא יכלו להגיע. כך שהנפיחות בעצם יצרה לחץ ששימש כגורם "מקבע". דבר זה יכול להסביר את הופעת הקנאקים והעליה בכאב
3. אמנם לא תרגלתי יותר ביום הקודם אבל כן עמדתי והלכתי יותר על הרגל. בזמן הפעילות לא היה כאב וגם לאחריה אבל יתכן שבהרגשה זה היה לי קל בעוד שבשביל הברך זה כן היה עומס גדול
נשאף שגרף הכאב יראה כך. חשוב לזכור שבפציעות נדיר לראות ירידה לינארית בכאב (שהכאב יורד כל יום עד שנעלם). יהיו ימים שיכאב יותר אבל כל עוד המגמה יורדת, הכיוון נכון!
טיפים חשובים: "איך לצלוח את השיקום"
הטיפ הראשון והכי חשוב: למצוא מטרה לטווח הקרוב (במקרה שלי– ללכת עם קב אחד ולעמוד עד שעה, נהיגה ומדרגות- אלו הפונקציות הנדרשות כדי לחזור לעבוד).
הטיפ השני: לחשוב חיובי! בקלות אפשר ללכת למקום של "קרבן" ולהתרכז במה שעדיין לא בסדר. חשוב להבין שמדובר בתהליך ולהסתכל על הניצחונות הקטנים. מה הצלחת לעשות היום?
בימים הראשונים כל יום יש משהו חדש וזה דיי מרגש. כשחושבים על זה, מאז שהיינו תינוקות לא היה לנו כל יום שיפור בהתפתחות. זו הזדמנות לחוות את זה שוב. מאוחר יותר בשיקום יגיע הרגע שלוקח יותר זמן לראות שיפור, אז תיהנו מזה
הטיפ השלישי: לא לפחד מהכאב! לי קל יותר להגיד כי ראיתי הרבה מטופלים ואני כבר יודע מאיזה כאב צריך להתרגש ומאיזה פחות. אתם תראו שהכאבים נודדים ממקום למקום. באזור הפגוע יהיה כאב קבוע ואולי גם חד אבל יהיו עוד סוגי כאבים. תהיה גם נפיחות, מגבלה בטווח, קנאקים ועוד... חשוב לדעת שכל הסימפטומים הללו הם טבעיים וחלק מההחלמה. אין צורך לפחד כשזה קורה. יותר מזה, אני אפילו מחפש בתרגול את נקודת אי הנוחות בידיעה שכל עוד ואני לא עושה תנועה מהירה או פתאומית – אין מה לדאוג.
מתי כן לעשות חושבים? שיש כאב שמתגבר עם הזמן ולא נרגע או כאב חד וחזק שלא חולף תוך מספר שניות- במקרים אלו להוריד עומס
טיפ רביעי: להקשיב לגוף! אמנם חשוב לחפש גבולות ובימים שמרגישים טוב יותר לא לפחד לחפש אתגר חדש, אבל חשוב לעשות זאת בצורה הדרגתית. לא להילחם בגוף! אם עשיתם תרגול והגוף לא התאושש אז לדחות את התרגול השני למועד מאוחר יותר. מותר גם לעשות יום מנוחה (לא מלאה) כל כמה ימים, זה לא יעכב לכם את השיקום- להפך!
טיפ חמישי: מנוחות בין תרגילים! חשוב מאד לתת מנוחה: בין תרגיל לתרגיל, בין סט לסט ובין יום ליום. כמה זמן? עד שמרגישים שהברך התאוששה ואפשר לחזור על הפעולה שוב, לפחות באותה העצימות.
בהתחלה התרגול סכמתי בכוונה (בוקר, צהריים, ערב). בהמשך הוא משתלב עם סדר היום. אחרי כל תרגול, לא לשכוח לשים קרח 15-20 דקות (לא יותר) ואז לנוח עד הסשן הבא. עם הזמן, זמני המנוחה האלו יתמלאו בהליכה ועמידה
טיפ שישי: ביטוחים
מסתבר שסוג הכיסוי תלוי בסוג האירוע:
ביטוח לאומי- מכסה רק במידה והנזק נגרם בעבודה או בדרך אליה
ביטוח תאונות אישיות- מכסה רק במידה והייתה חבלה ישירה. כלומר, אם הרגל "הסתובבה" לי ולא נפצעה ממגע ישיר של אדם אחר או עצם הביטוח לא יכסה את הפציעה. אם מחכה עם הניתוח ולא עושה אותו ישר לאחר הפציעה אז גם לא מכסים
ביטוח אבדן כושר עבודה- מכסה את הפציעה. במקרה שלי עד 75% מההכנסה החודשית ולא כולל את החודש הראשון
לתשומת ליבכם!
*זה המידע שקיבלתי מסוכן הביטוח שלי והוא רלוונטי לחברות הביטוח שאני נמצא בהן. בסופו של יום דווקא כולן (כולל ביטוח לאומי)
שילמו סכום כלשהו וזאת מבלי שרשמתי את כל התנאים שציינתי כך ששווה לנסות...
היום השישי לשיקום: "חשיבות המנוחה"
המנוחה ביום החמישי השתלמה!
בבוקר של היום השישי כבר כמעט ולא היו קנאקים וגם כשהופיעו הם היו ללא כאב. הפעם הכאב התחלף בתחושת לחץ מאד נקודתית באזור הברך הפנימית ורק במהלך יישור של הברך, בעיקר בסוף הטווח. הכאב הורגש בעיקר בהליכה ולכן העברתי את מיקוד התרגילים ליישור של הברך בזמן נשיאת משקל. כאבים חדשים-ישנים הופיעו בברך החיצונית, בעיקר של מתיחה ורגישות קלה בגיד הפיקה (ברך קדמית)
חשוב לזכור שעדיין לא עברו 7 ימים מאז הפציעה ודלקת יכולה להמשך שבוע. דווקא העובדה שהכאב שינה מיקום וצורה (מכאב חד לתחושת לחץ או כאב מושך) עודדה אותי. מלבד הנפיחות החיצונית (3 ס"מ הבדל) תמיד יש גם נפיחות ולחץ בתוך מפרק הברך, לכן לפעמים לא רואים שהברך נפוחה אבל כן מרגישים לחץ
נדידת הכאב ממקום למקום יכולה להיות מסיבות שונות: ניסיון של הגוף לדלות מידע דרך הפיכת מערכת העצבים באזור הפגוע לרגישה יותר, מעבר נוזלים ממקום למקום הגורם לשינוי בלחצים, גידים שונים הנושאים בנטל העבודה או רקמות אחרות שנוצר עליהן לחץ או דחיסה
בסופו של יום. היום החמישי היה טוב יותר מקודמו ומבחינת תפקוד הצלחתי לרדת לישיבה על הרצפה (כדי לשחק עם הבת :)
אז אומנם הופיעו כאבים חדשים אבל מבחינת התפקוד דווקא היה שיפור
לכן הוספתי תרגילי נשיאת משקל לתרגול במיטה
*יש לעשות תרגול זה עם נעליים, יחפים או עם גרביים מונעות החלקה
היום השביעי לשיקום – "בוקר בא לעבודה"
ביום השביעי חזרתי לעבוד. מודה שחזרתי עם חשש. הגעתי בהליכה עם קב אחד וציפיתי שתוך כדי העבודה יהיו כאבים ואצטרך לנוח ואם לא אז הייתי בטוח שלמחרת יופיעו כאבים אבל לשמחתי הכאב לא הגיע
ניצלתי את סביבת העבודה (קאנטרי) והתחלתי עם אופניים בחדר הכושר. בהתחלה כיוונתי את המושב שיהיה הכי רחוק כשבסיבובים הראשונים ממש התעקמתי עם הגב ועשיתי רק חצאי סיבובים עד שאחרי זמן קצר הייתי צריך מנוחה
זוכרים שאמרתי שהסט הראשון תמיד הכי קשה ולפעמים הסט השני מפתיע? אז זה בדיוק מה שקרה. אחרי מנוחה של דקה ניסיתי שוב ובפעם השנייה הצלחתי לפדל סיבוב שלם עם עזרה מהגב והאגן- היה שווה לנסות!
סיכום השבוע הראשון: המשכתי עם התרגול במיטה לפחות פעם ביום. במהלך היום עבדתי בעיקר על תרגילי נשיאת משקל בעמידה ועל טווחים.
לראשונה הוספתי עיסוי אצל המעסה שלנו בקאנטרי ושמתי לב ששריר התאומים (שוק האחורי) היה מאד מאד תפוס (כי כדי להימנע מהכאב בברך, הדריכה מתבצעת רוב הזמן על החלק הקדמי של כף הרגל). במשך 20 דקות קיבלתי עיסוי לשריר הארבע ראשי (ירך קדמי) והתאומים (שוק אחורי) ובסוף העיסוי יכולתי לכופף את הברך ממש ל 90 מעלות. עד העיסוי זו הייתה משימה בלתי אפשרית.
מסקנה: חשוב לעבוד גם על רקמה רכה וגם על שריר התאומים, אפשר להתחיל עם זה גם אחרי שבוע
היום השמיני לשיקום– "אז מה הנזק?"
יום לא פשוט.
הגעתי לאורתופד שאני מאד מעריך ולאחר נזיפות והטפות מוסר על היותי פיזיותרפיסט שחושב שהוא יכול לחיות ללא ניתוח, הוא צייר לי תמונה מורכבת:
*הצולבת הקדמית- קרע מלא
*2 המניסקוסים קרועים ברמה שאי אפשר לתפור אלא רק לחתוך חתיכה מהם אם כי שורש המניסקוס לא נקרע. הקרע במניסקוס החיצוני מסוג "ידית דלי" שזה קרע בעייתי היכול לגרום לחתיכת מניסקוס חופשית לשמש כתריז בברך ובכך למנוע ממנה להתיישר עד הסוף.
*הסחוסים עם פגיעות נרחבות בעיקר הפנימי
לסיכום: חד משמעית צריך ניתוח לשחזור הצולבת הקדמית (למרות שסינן מבין השורות שגם המחקרים מראים ש- 30 שנים אחרי הברך תראה אותו הדבר בין אם עשיתי ניתוח או לא)
מבחינה תפקודית, אמר שאם לא אעשה את הניתוח אז לא אוכל לרוץ או לעשות כל ספורט שדורש אימפקט
במקרה של ניתוח, מדובר ב- 3 חודשים עד חזרה לעבודה חלקית, חצי שנה עד ריצה ושנה עד חזרה מלאה לספורט כמו כדורסל. חדשות לא פשוטות למי שעוד מתכנן לרוץ ולזרוק לסל מדיי פעם
ומה הרגשתי בפועל?
מבחינת כאבים, הכאב הורגש בצד הפנימי, כמעט באופן בלעדי. כך שגם אם יש נזק בצד החיצוני ולמרות שהצולבת קרועה, הפציעה היחידה שהטרידה אותי הייתה באזור הפנימי של הברך (מניסקוס וסחוס פגועים). נכון שמיקום כאב לא מעיד בהכרח על מיקום הנזק אך במקרה הזה הכאב היה חד, נקודתי וברור
ידעתי שאף אחד לא מבטיח לי מה יהיה עם הברך בעוד 30 שנים וחשבתי שלהשבית את עצמי ואת העסק לחצי שנה אלו לא דברים שאוכל להרשות לעצמי.
בעיקר הפריעה לי העובדה שהאורתופד דיבר על הקרע בצולבת כסיבה העיקרית לצורך ביצוע הניתוח בעוד שאותי הטרידו בעיקר הקרע בסחוס ובמניסקוס הפנימיים, ולגביהם לא קיבלתי דעה מוצקה שניתוח יועיל. את המניסקוס אי אפשר לתפור אלא רק לחתוך (לא ידוע לי על מחקר טוב שמראה אם עדיף לחיות על מניסקוס שלם ופגוע או על חצי מניסקוס) ולגבי הסחוס הוצע לי לעשות הליך שניקרא micro-fructure בו עושים שברים מיקרוסקופיים בעצם כדי שתתחיל לדמם ואז משתמשים בחומר מיוחד להדבקת שאריות הסחוס והעצם באזור בו הסחוס נקרע. אך למיטב הבנתי התוצאות של הליך זה לא מזיקות אך במקרים רבים גם לא מועילות
אני פוגש בקליניקה הרבה מטופלים שמגיעים מבוהלים עקב מסרים "מפחידים" שקיבלו ממטפלים שונים (כי הז'רגון עצמו בעייתי: שבר, בקע, קרע, פריצה...) ותמיד מקפיד לומר להם שצריך לראות את התמונה המלאה לפני שמקבלים החלטות. כלומר, הרבה פעמים התמונה של הנזק מפחידה אבל בפועל התפקוד עצמו לא רע בכלל. אלא שהפעם האורתופד היה מאד חד משמעי לגבי הנזק לצולבת שמבחינתי לא היוותה בעיה שכן חייתי בלעדיה 7 שנים.
מאוחר יותר פגשתי פיזיותרפיסט מנוסה ומוערך, שהמליץ לי לשים את עניין הצולבת בצד ולראות איך מתקדם עם המניסקוס. הוא טען שכל עוד אמשיך להשתפר במהלך החודש הקרוב והברך תצליח להתיישר ללא מגבלה אז עם הגובה והמשקל שלי אוכל לחזור לריצה תוך 3 חודשים.
כמובן שאם היה בכוונתי לחזור לכדורסל/כדורגל בעתיד אז המצב מחייב ניתוח.
למי להקשיב? ? ?
האורתופד צדק בכך שהמצב המכני של הברך יראה פחות טוב בעתיד ללא ניתוח אבל אם יש משהו שלמדתי לאורך הזמן במקצוע זה שמצב מכני לרוב לא מעיד על הופעת כאב בעתיד ובטח שלא על צורך בהחלפת ברך.
אולי זה מפתיע אבל -כן! יש הרבה אנשים עם פציעות עבר שכעבור שנים רואים בצילומי רנטגן שינויים ניווניים קשים ולמרות זאת הם לא סובלים מכאבים ובטח שלא זקוקים להחלפות מפרק.
שיקול נוסף שהנחה אותי היה החיים האישיים: משפחה, ילדים, עסק ובירוקרטיה שצריכים להילקח בחשבון
מהסיפור הזה למדתי מספר לקחים חשובים:
1. גם אם שומעים עצה של מומחה, מומלץ לשמוע יותר מחוות דעת אחת. זה נותן תמונה ברורה יותר ומדובר כאן בגוף שלכם.ן
2. חשוב לשאול את עצמכם האם הנתונים על המצב המכני תואמים לתפקוד הנוכחי
3. אני תמיד אומר למטופלים לא לקחת קשה ובאופן נחרץ את האבחנה. לרוב הטרמינולוגיה מפחידה הרבה יותר מהמציאות. אלא שאני חייב להודות שכשאני ישבתי מול האורתופד ושמעתי על "מר גורלי" זה היה קשה. גם הגוף שלי הבין את זה ובאותו הבוקר הייתה ירידה בתפקוד ויותר כאבים (מעניין...)
מה שעזר לי לקבל החלטה היה הניסיון להסתכל על המצב בצורה אובייקטיבית. אמנם המצב המכני גרוע אבל בפועל כן ראיתי שיפור במצב התפקודי בכל יום שעבר. ולא סתם תחושת בטן אלא ממש שיפור שניתן לראות בעין: אם זה בטווחים של הברך או בתפקוד. כבר הצלחתי לפדל באופניים באופן חלק ללא עזרה מהאגן, לעמוד על רגל אחת ואפילו ללכת בלי קביים בכלל עם צליעה קטנה. בהליכה עצמה כבר הצלחתי לדרוך יותר על העקב (תרגיל שנוסף לרוטינת התרגילים) וההרגשה הייתה שתוך ימים ספורים אוכל ללכת בלי קביים ולהתחיל לתרגל מדרגות
לסיכום: כשבוע אחרי הפציעה מצאתי את עצמי מתחבט בין 2 גישות אלו (אורתופדים ופיזיותרפיסטים) שלעתים קצת מתנגשות. בסוף הכל תלוי במטרות שלי ומה מתאים כרגע. אז באופן אישי העדפתי לחפש אורתופד נוסף שארגיש שהתקשורת איתו טובה יותר וכמובן כדי לקבל חוות דעת נוספת. המשכתי עם עיסויים לשרירי השוק האחורי, מאחורי הברך ולשריר הירך הקדמי והחלטתי להקציב חודש נוסף של שיקום עד לקבלת החלטה
היום ה-12 לשיקום: "יום מחשמל"
ביום העשירי עשיתי תרגיל שבו אני דורך על העקב, מיישר את הרגל חזק ואז מעביר את כל משקל הגוף קדימה על הרגל (סרטון אמצעי) ויום למחרת כבר היה שיפור משמעותי. אחרי 5 חזרות כבר לא יכולתי להמשיך. עשיתי 3 סטים של 5 חזרות עם הפסקות של 10 דקות בין הסטים. במהלך התרגול הרגשתי "זץ" שנמשך עד העקב אבל דווקא הצד החיצוני של הברך היה זה שמנע ממני את התנועה החלקה. ה-"זץ" החשמלי עבר מהר, ומכיוון שחלף מהר והופיע בפעם הראשונה, לא ייחסתי לו חשיבות. באותו הערב כשחזרתי הביתה (5-6 שעות מאז התרגול) עשיתי צעד כשרגל ימין (הפצועה) אחורית והרגשתי זרמים כמו חשמל לאורך כל הרגל מהירך האחורית ועד כף הרגל הפנימית. היות ואני יודע שיש עצב שעובר שם היה לי ברור שיש עליו לחץ/מתח ואחרי מספר צעדים זה אכן נעלם. למחרת בבוקר כבר לא הרגשתי יותר שום מגבלה או סימפטום בחלק החיצוני של הברך והנפיחות בחלק הקדמי של הברך הייתה הגורם היחיד שהגביל אותי. גם הקושי ליישר את הברך נעלם אחרי תרגול אופניים והזרמים לא חזרו יותר מעולם
היום ה-13 לשיקום: "חו"ד שנייה"
משום מה בימים שראיתי רופאים כאב לי יותר (נקודה למחשבה...) ואת היום הזה פתחתי עם קנאקים חזקים בירידה במדרגות (ממש עצם על עצם)
הפעם הרופא היה הרבה יותר תקשורתי והרגיע אותי בכך שאמר שחוסר היכולת ליישר את הברך הוא בגלל הנוזלים (הנפיחות) ולא בגלל המניסקוס. בדומה לרופא הקודם, הוא גם טען שצריך לשחזר את הרצועה הצולבת הקדמית, לעשות מיקרו-שברים (הליך בו מנקבים את העצם באזור הסחוס הפגוע ושמים חומר המשמש כשכבת מגן במקום הסחוס) ולחתוך את המניסקוסים. גם הוא אמר שאם ארצה לעסוק בספורט כמו כדורסל אז חייב ניתוח ואם ארצה לעשות משהו קל ללא קפיצות ושינויי כיוון אז יכול להיות שאוכל להמשיך בלי ניתוח אבל תמיד אעשה זאת עם חשש לפציעה חוזרת ברקע
בעצם הוא דיי אמר את אותם הדברים רק באופן נעים וסבלני יותר (תכונה מאד חשובה כשאתם בוחרים מנתח!)
המחשבה שלי התרכזה בעיקר בשאלה אם אני יכול להרשות לעצמי להיות מושבת ל 4-6 חודשים כשיש תינוקת ואאלץ לסגור את העסק? ולכן הנטייה שלי הייתה לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע/לדחות את הניתוח. חיכיתי לראות האם יש נקודה בה אין יותר מגמת שיפור או האם אני מגיע למצב שכבר אצליח לרוץ ריצה קלה ללא כאבים. בכל מקרה, קבעתי תאריך לניתוח ב 29.6.21 (קצת יותר מחודשיים* כדי לבחון את המצב)
*נאמר לי שמבחינת ביטוח "תאונות אישיות" (לא אבדן כושר עבודה) להחלטה הזאת יש השלכות כי במידה ולא עושים ניתוח זמן קצר לאחר הפגיעה הביטוח לא מכסה את ההיעדרות, בפועל כן קיבלתי פיצוי מסוים
היום ה-14 לשיקום: "אור בקצה המנהרה"
לא יודע מה השתנה אבל יום לאחר ביקור הרופא פתאום הייתה קפיצה בתהליך השיפור. הצלחתי לכופף את הברך ל- 110 מעלות, הכאב החד בסוף דריכה נעלם וגם הייתה ירידה משמעותית בתחושת הכבדות והלחץ בברך. לראשונה הצלחתי לרדת מדרגה בלי מעקה, הפעם ללא חריקות, והצלחתי לעבור יום עבודה מלא ללא מיחושים כלל. כאילו ביום שלפני הייתה ירידה לצורך עליה
ההליכה כמעט נורמלית (ללא כאב אבל תנועת היישור לא חלקה). כן נשאר המצב שאם אני שם את רוב משקל הדריכה על העקב לקראת סוף היישור אז מופיעה רגישות במניסקוס הפגוע, אלא שעכשיו ממש צריך לחפש את הנקודה הזאת כדי להפיק כאב
סיכום שבועיים לאחר הפציעה:
מצליח לשבת על כרית נמוכה, לעמוד שווה על 2 הרגליים בלי כאב, ללכת ללא אביזר עזר אבל עם אי נעימות והרגל מתעייפת מהר.
מצליח ליישר ברך עם משקולת עד 20 ק"ג, לעלות ולרדת מדרגה עם מעקה ולישון בלי כרית מתחת לברך.
עדיין יש נפיחות וכבר לא מרגיש כאב או משיכה בחלק החיצוני. הכל מתנקז לכאב שרירי עמום בקדמת הברך ולעתים כששם את רוב משקל הגוף על העקב אז מופיע כאב חד באזור הפגוע בצד הפנימי של הברך
היום ה-23 לשיקום: "תרגול הקסם"
הכאב היחיד שהופיע הוא הכאב של המניסקוס/סחוס הפנימי ובעיקר בסוף היישור במידה ושמתי את כל משקל הגוף על עקב הרגל
בבוקר הייתה נוקשות של הברך שהשתחררה תוך מספר צעדים ונפיחות בהיקף של 1 סמ שניתן לראות חיצונית
במהלך היום לאחר תנועה הכל השתחרר ולפעמים בערב ממש הוקל ולא הורגש כלום. הכאב בצד הפנימי של הברך בא והלך, היו ימים שכמעט ולא הורגש וימים שליווה אותי רוב היום
שמתי לב שבימים שהיה כאב: אימון שכלל אלמנטים של תנועתיות כמו אופני-כושר, סטפר ואליפטיקל, מהירות (הנפות רגל לפנים-בעיטה), עבודה נגד התנגדות כמו תרגול של דחיקת רגליים (leg press) במשקל קל (20 ק"ג)) ותרגול דריכה מלאה עם משקל על העקב (סרטון יום 12), יצרו אפקט מצטבר שגרם לכך שמרגע מסוים בתוך האימון הכאב הדוקר נעלם כלא היה. ניסיתי לראות אם אחד התרגילים משפיע באופן ספציפי אבל לא מצאתי תרגיל כזה
אז כן, זה מתעתע....לאורך השיקום היו מגוון תחושות: זרמים, משיכה, נפיחות וכאב שמשנה מקום. נכון ליום ה-23 , עליה וירידה במדרגות אמנם דורשת מאמץ אבל ללא כאב. כשהיה כאב, הוא היה ממוקד בנקודה אחת, לא קבוע, ולא חזק
חשבתי לעצמי שבמידה ומגמת השיפור תימשך, אעלה את המשקל במכשיר דחיקת הרגליים ואעבור לתרגול על מדרגות גבוהות יותר
אבל לא רציתי למהר, לרקמה לוקח כ- 6 שבועות להתאחות
3.5 חודשים אחרי הפציעה: "ההחלטה"
אחרי 3 וחצי חודשים, פתאום, בשבוע האחרון לפני הניתוח חלה קפיצת מדרגה משמעותית במצב הברך
למעט תנועה לא חלקה של הברך בהליכה לא היו סימפטומים נוספים. בכל צעד הברך קצת נטרקה בסוף היישור אבל ללא כאב
מבחינת תפקוד, רק ריצה הייתה עוד מוגבלת אלא שהשיפור הזה רק הגביר לי את ההתלבטות. מצד אחד שיפור משמעותי אז למה לא לדחות? או למה לנתח ולחזור אחורה? מצד שני 3.5 חודשים אחרי הפציעה וההליכה עוד לא חלקה והריצה עדיין לא אפשרית....
ניסיתי לפנות למחקרים אבל הם רק בלבלו יותר. יש חוקרים הטוענים שניתוח במניסקוסים לא מועיל יותר מטיפול שמרני (ואפילו עלול להזיק) לצד מחקרים שמדווחים על יעילות הניתוח בהשוואה לטיפול שמרני
למזלי, בחרתי בד"ר לינדנר, אורתופד סבלני שמוכן היה לענות על שאלות (גם אם יום לפני הניתוח מתקשר אליו איזה פיזיותרפיסט שרוצה לדחות בשנה ושוטף אותו במחקרים). ד"ר לינדנר עבר איתי על המחקרים וחידד לי שבמעט המקרים שכן נגרם נזק מדובר היה בעיקר בנשים אחרי המנפאוזה (גיל הבלות), מחקרים אחרים התייחסו בעיקר לפגיעות מניסקוס על רקע שחיקתי ואף מחקר לא בדק נבדקים שגם קרעו צולבת וגם מניסקוס (ובטח שלא גם קרע נרחב בסחוס). זה אכן מיקד אותי.
אבל מה שהכי עזר היה המשפט הבא:
"אפשר לדחות את הניתוח והכאב גם ישתפר ואולי יחלוף. השאלה אם אתה רוצה לחשוש בכל פעם שתרצה לרוץ עם הילדה בים, בחול או בדשא?".... וזה מה ששכנע אותי. הולכים לניתוח!
