מתיחה/קרע בשריר ה"תאומים" (שוק אחורי)

שרירי השוק האחוריים מתאגדים לגיד אחד (אכילס) וכוללים את שריר הסולאוס  (soleus),שרירי "התאומים" (gastrocnemius) ואצל מספר אנשים שריר הפלנטריס (לא קיים אצל כולם).

שריר הסולאוס עמוק יותר ומורכב בעיקר מסיבים אדומים (Slow twitch) המתמחים בעבודה בעצימות נמוכה לאורך זמן (סבולת) ועוזרים ביציבה.  

שרירי התאומים שטחיים יותר ומיוחדים מאד היות והם מורכבים ברובם מסיבי שריר האחראיים על כוח מתפרץ (סיבים לבנים, fast twitch). שרירים אלו הם האחראיים העיקריים על שלב דחיפת הרגל קדימה בהליכה וכמובן שגם בריצה, ניתור ויציאה מהירה מהמקום. מכורח תפקידם, במקרים רבים, הדרישה לפעולה כל כך חזקה ופתאומית (כוח מתפרץ) כשהגוף קר או תשוש יכולה להביא למתיחה (שזה בעצם קרעים קטנים של סיבים בודדים בשריר) או קרע (קרעים מאסיבים יותר).

פציעה אקוטית תגרום לתחושת “דקירה” בשריר האחורי ומיד אחריה יהיה קושי בדריכה ותיתכן צליעה, רגישות מקומית במישוש, ולעתים שינויי צבע (שטף דם) ונפיחות מקומית.

 

 

 

 

 

 


כשמדובר ב"מתיחת" שריר התחושה תהיה של שריר "תפוס" שלא בהכרח תתגבר עם הפעילות ולעתים תורגש בעצמה חזקה יותר דווקא כשהגוף יתקרר אחרי הפעילות.

הפציעה לרוב תתרחש באחד מ-3 מקומות מהקל אל הקשה: בבטן השריר, בחיבור השריר לגיד (כשמתסכלים מאחור על אדם שעומד על קצות האצבעות זה יהיה באמצע השוק האחורי בגבול התחתון של השריר) או בחיבור הגיד לעצם (אזור העקב)- אזור זה שכיח יותר אצל מבוגרים.  

בבדיקה הפיזיקלית תהיה רגישות באזור הפציעה, במתיחה אקטיבית או פאסיבית וכמובן שכיווץ השריר כנגד התנגדות (עלייה על קצות אצבעות) יפיקו כאב.

חשוב לשים לב להבדל במינוחים בין שריר "תפוס" לבין "מתיחה" לבין "קרע":

שריר "תפוס" אחרי פעילות מאומצת הנה תופעה חיובית המוכרת כ delayed onset muscle spasm (D.O.M.S) ומרמזת על אימון טוב שגרם לקרעים מיקרוסקופים בשריר ושפעול תהליך טבעי לבניית שריר בעקבות זה.

"מתיחה" מתכוונת לשינויי קיצוני בהספק או בתפוקה, או שינוי חד בטכניקה, הנעלה, מסלול (שיפועים), סוג אימון (קפיצות) וכדומה, שגרם לשריר להתאמץ יתר על המידה עד שלא יכול היה לעמוד בעומס ומספר סיבים בודדים נקרעו. השינוי יגרום לכאב עמום בשרירים שלרוב מצריך מנוחה ולעתים טיפולי התאוששות כמו דיקור יבש, עיסויים וחבישות.

"קרע" הוא כמו "מתיחה" רק שכאן מדובר בקרע מסיבי של יותר סיבי שריר המוביל לכאב חד המאלץ הפסקת פעילות.

בכל אחד מ-3 המצבים נדרשת מנוחה (קלה במקרה של שריר "תפוס" וארוכה יותר במקרה של קרע).

בשריר תפוס אין צורך לטפל, אלא רק להקשיב לגוף, לעשות חימום טוב לפני הפעילות ולשים לב לא לחזור על אימון אינטנסיבי במצב שהשרירים עוד "תפוסים" ובעיקר עם נשארים "תפוסים" גם אחרי חימום

במצבים של "מתיחה" – חימום טוב, הורדת עומס, מתיחות, תרגילים המאתגרים את השריר באופן הדרגתי וכמו כן חבישות, דיקור מערבי ועיסויים לרקמת השריר והפאציה יכולים לשפר את המצב באופן משמעותי

במצב של קרע, הטיפול יהיה זהה למצב של "מתיחה" אם כי עדין יותר ובעומס נמוך יותר.

 

הזנחה של טיפול בקרע בתאומים יכולה להוביל למצב בו אמנם לא יהיה כאב אבל תהיה מגבלה (תחושה של ירידה בחוח או במהירות) בפונקציות הדורשות כוח מתפרץ כמו ניתור, יציאה מהמקום, שינוי כיוון, הגברת מהירות בריצה. במצב כזה עדיין ניתן לטפל באזור ע"י שילוב של דיקור מערבי, עיסויים עמוקים לאזור הפגיעה ולרקמות החיבור (פאציה) ,אלקטרותרפיה ותרגול הדרגתי המתמקד בפונקציות של כוח מתפרץ. 

ברך.jpg
QM.jpg
השארת תגובה

תודה על תגובתך