טיפולים אחד על אחד- ללא מספר מטופלים במקביל

פציעות שריר הירך האחורי (Hamstrings)

 

הבהרה חשובה! כשמדברים על "מתיחה" של שריר אין הכוונה שהשריר באמת מתוח. לרוב "מתיחת" שריר מתכוונת לקרע. אבל אין צורך להיבהל!

 

"מתיחה" מתייחסת לקרעים קטנים המערבים מעט סיבי שריר. כך שמתיחה ההיא בעצם קרע אבל ממש קל.  בעת יישור מוגזם או בעיקר מהיר של הברך המשולב עם כיפוף בירך נוצרת מתיחה של קבוצת שרירי ה-המסטרינגס (מדובר ב-3 שרירים על אף שנקרא דו-ראשי ירכי) ויכולים להיווצר קרעים מיקרוסקופיים עד קרעים גדולים ונרחבים יותר.

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

בספורט ניתן לחלק מתיחה בשרירי הירך האחוריים לסוגים עיקריים:

 "מתיחה" השכיחה יותר בענפי ספורט הדורשים תאוטה ותאוצה מהשריר (בעיטה בכדורגל, הנפת רגל בריקוד, ספרינטרים) ו"מתיחה" השכיחה יותר לאצנים למרחקים ארוכים ונובעת מעבודת יתר של השריר (Over-use).

המתיחה תתרחש לרוב באחד מ-3 אזורים בשריר: מרכז השריר (בטן השריר), בחיבור גיד-שריר העליון (מקום חיבור הגיד לעצם האגן) או בחיבור גיד- שריר התחתון באזור הירך האחורית הסמוך לברך (Heiderschiet et al. 2011).
הפציעה יכולה להופיע למרות הקפדה על מערך מתיחות וחיזוקי שרירים מובנה. עם זאת, הכנה לקויה לאימון (חימום ומתיחות), לאות שרירית (Fatigue), וחוסר איזון בין פעולת שרירי הירך הקדמיים (Quadriceps) והאחוריים (Hamstrings) מעלים את הסיכון לפציעות ספורט מסוג זה.

אמנם אחוז הנפצעים שחווים פציעה שכזו גדול יותר בקרב אלו שכבר נפצעו באזור זה בעבר, או בגיל מבוגר יותר אך מבחינת מחקר נמצא קשר בין פציעת המסטרינגס לחוסר איזון בין עבודת שריר זה לשריר הירך הקדמי בלבד.  
הפציעה לעתים תלווה בכאב חד ומידי, ולעתים יופיע הכאב בסוף האימון העצים
בבדיקה יופיעו רגישות וכאב בזמן מתיחת השרירים ו/או כיווצם

​

חומרת הפציעה תקבע לפי עצמת הכאב, חולשת השריר, מגבלה בטווחים, נפיחות וסימנים נוספים כמו גודל ועומק אזור הכאב, שטפי-דם וכדומה

תחושת "מתיחה" לרוב תהיה תחושה עמומה והדרגתית ולא יהיה בהכרח אירוע ברור שהקדים לכך. לעומת זאת קרע לרוב יתבטא בכאב חד, מקומי עם סיפור מאד ברור שהוביל לכאב. היות והשריר מתחבר בחלקו העליון לעצם הישבן ובחלקו התחתון לברך, יתכנו כאבים באזורים אלו.

 

מאפיינים למנגנון פציעה במהלך ריצה:

לרוב יתרחש בזמן שהרגל מושטת קדימה לקראת תאוטה. השריר שנפגע יהיה לרוב בראש החיצוני יותר של הרגל (Biceps femoris) אך יכול להיות גם בראש הפנימי (Semi-membrabosus). בנוסף שכיח יותר שהקרע הוא בחלק העליון בשריר עצמו באזור הקרוב לישבן ויכול להביא לחולשה בכיפוף ומגבלה ביישור הברך. זמן החזרה מפציעה זו יכול לנוע בין 6 שבועות בפציעה קלה ועד מקרה קיצוני ביותר של 50 שבועות עד חזרה לספורט אך לרוב זמן החזרה לספורט קרוב יותר לגבול התחתון ומוערך כ-3 שבועות.

​

מאפיינים למנגנון פציעה במהלך בעיטה/ריקוד:

לרוב יתקיים במהלך כיפוף גדול ומהיר בירך בזמן שהברך ישרה. השריר שנפגע יהיה לרוב בראש הפנימי (Semi-membranosus) וגם הוא שכיח יותר באזור העליון, בגיד המתחבר לישבן. כאבים מסוג זה הם לרוב יותר נקודתיים ויגרמו למגבלה קטנה יותר בטווחים וכוח אך היות והפציעה היא לרוב בגיד עצמו החזרה לפעילות ספורטיבית אורכת יותר זמן ויכולה להמשך גם 10 חודשים (תלוי בעוצמת התנופה, מצב הגיד לפני הפגיעה, פציעות עבר וגודל הקרע כמובן).

קרע בשריר לרוב ידרוש מנוחה בין 4-6 שבועות מפעילות גופנית מאומצת בלבד!, אין זה אומר שאסור לעשות פעילות קלה). במידה וישנו קרע מלא, יש להימנע מפעילות מאומצת לתקופה של בערך 3 חודשים (לאחר ניתוח). פיזיותרפיה להחזרת טווח התנועה, חיזוק שרירים והורדת כאב היא הכרחית וחיונית במצב זה.

 

הדמיות:

פציעות בשריר עצמו ניתן להעריך באמצעות בדיקות כוח, טווחים וכאב (שכיחות יותר בחלק החיצוני של השריר (Biceps femoris)). ואילו פגיעה בגיד עצמו יותר מורכבת ולא תמיד ניתן להעריך ללא הדמיה.

בדיקות הדמיה שכיחות:

בדיקת רנטגן: לרוב תתאים במידה וקיים חשד לשבר

בדיקת אולטרה-סאונד: מומלצת במצבים של שטף-דם או בצקת אם כי יכולה להראות סימני קרע כשלמעשה מדובר בהצטלקות ישנה

MRI: יכולה לנבא את תקופת השיקום לפי אורך ושטח הבצקת (למעט קרע בדרגה מסיבית מאד)

 

אין בדיקת הדמיה היכולה לנבא פציעות חוזרות! אולם חולשה מתמדת בשריר ללא שינוי במהלך הטיפולים, ירידה בגמישות השריר ושינויים בהליכה/ריצה עשויים להעיד על סיכון גבוה לפציעה חוזרת.   

חשוב לציין שפציעות בשריר עצמו יציגו לעתים תמונה חריפה יותר וכאבים עזים יותר, אבל דווקא הן בעלות פרוגנוזה (החלמה) טובה יותר בהשוואה לפציעה בגיד.

 

אבחנה מבדלת למתיחה אחורית היא דלקת בבורסה (שקית נוזל) בין גיד ה HAMSTRINGS לעצם האגן, היכולה להגיע בנפרד או בנלווה למתיחה בשרירים. בבדיקה קלינית קיים קושי להבדיל בין הפתלוגיות, מכיוון ששתיהן כואבות בישיבה ממושכת, בכיווץ השרירים ובריצה עצימה.

​

טיפול פיזיותרפיה:

 *בשלב האקוטי: הורדת כאב, נפיחות, תרמותרפיה ועיסוי עדין לשרירים על-ידי בשילוב עם תנועות קלות ללא כאב, תנועות פאסיביות, מכשור העוזר בהקלה על הסימפטומים וחבישות במידת הצורך.

​

​

​

​

​

​

​

 

*ככל שהמצב ישתפר (והוא ישתפר) הטיפול יתמקד יותר בחזרה לתרגול אקטיבי, חיזוקים ספציפיים לשריר ושימור שאר השרירים המעורבים. החזרה ההדרגתית לפעילות תהיה לפי מטרות התפקוד של המטופל, בין אם זה לחזור ללכת או לחזור לספורט הכולל שינויי כיוון וניתורים. העבודה במקום דינמי כמו הקאנטרי מאפשרת תרגול בספורט הספציפי הכולל מרחבים המדמים מצב משחק.  

 

*בטיפול המתמקד בחזרה לספורט חשוב מאד להתייחס לחיזוק השריר בזמן מתיחה (חיזוק אקסצנטרי) ולשלב תרגילי זריזות בגב ובאגן. בשלב מאוחר יותר יתווספו תרגילים השמים דגש על תאוטה. מחקר מ 2004 מצא שטיפול באמצעות חיזוקים ומתיחות בלבד הוביל ל- 55% פציעות חוזרות בשבועיים הראשונים לאחר חזרה לפעילות ו-70% כשנה לאחר פעילות. לעומת זאת באוכלוסיית המחקר ששילבה תרגילי זריזות לגב ולאגן לא היו פציעות חוזרות כלל, גם שנה אחרי פעילות (אך חשוב לציין שמדובר כאן במחקר אחד) (Sherry & Best, 2004).

​

שיקום מהיר מדי שלא הושלם כיאות , כמו כן חזרה מהירה מדי לפעילות, בעיקר ריצה ממושכת בעליות, או הגברה מהירה וקיצונית במרחקי הריצה/אימון תגרום למצב בו הצלקת בשריר הפגוע לא מאורגנת וחלשה ולכן תהיה חשופה לפגיעות חוזרות, כאבים חוזרים, דלקות בגיד, בשריר ובשרירים תומכים.

במצב זה הפציעה עלולה להפוך לבעיה כרונית ולכן בפציעות מסוג זה חשוב מאד לעבוד בצורה מסודרת