שברי מאמץ
שבר מאמץ:
שבר מאמץ נגרם ממיקרו-טראומות לעצם. לרוב בעקבות עומסים חוזרים, עומס קיצוני ויתכן שיש משקל גם לתזונה לקויה (שברי מאמץ נמצאו קשורים גם לשינויים מטבוליים בסידן ובוויטמין D אך חשוב להדגיש שלרוב, שברי מאמץ אינם תוצאה של מחלה מטבולית)
כאב לרוב יופיע בזמן מאמץ אך ללא התייחסות יכול להמשיך גם בזמן מנוחה. בשונה משברים אחרים, לרוב שברי מאמץ אינם נגרמים כתוצאה מפגיעה טראומתית וחד פעמית בעצם. שברים מסוג זה מתרחשים בעיקר בעצמות הגפיים התחתונות הנושאות משקל כמו עצם השוקה (Tibia) עצמות המסרק בכף הרגל (Metatarsals) ולעתים רחוקות גם עצם הירך (Femur) או האגן (Pubis)
על אף שעצם נראית כמו רקמה מוצקה וחסרת חיים, בכל רגע נתון מתרחשים בתוכה תהליכים של פירוק ובנייה מחדש על ידי תאים בוני עצם (Osteoblast) ותאים הורסי עצם (Osteoclast) . פעילות גופנית היא אחת הפעולות הכי בריאות וטובות שאפשר להעניק לגוף שלנו בכלל ולעצמות בפרט. עם זאת, פעילות קיצונית או עליה לא מבוקרת בעצימות עלולה לייצר עומס יתר על העצם אשר יגביר את תהליכי הפירוק של העצם.
גורמים אפשריים:
-
ענפי ספורט בהם קיימת דרישה גדולה מהעצם – ענפי ספורט המערבים ניתורים ושינויי כיוון חדים כמו כדורסל, טניס, התעמלות וכד'. פעילות מאומצת מדיי (כושר קרבי ומסעות צבאיים), או פעילות אירובית למרחקים (הכנות לקויות לריצות ארוכות).
-
עליה חדה מדיי ברמת הפעילות – רוב ענפי הספורט שהוזכרו אינם ערובה לשבר מאמץ. לרוב שברי המאמץ מופיעים בעקבות שינוי חד מדיי או פתאומי באורח החיים, אם זה ממצב של חוסר פעילות גופנית לתדירות גבוהה של אימונים או ממצב של פעילות מתונה לפעילות עצימה מדיי. שינוי קיצוני במשטח (שיפועים) או סגנון ריצה (Fore\rearfoot) גם יכול להוביל לכך.
-
יש הטוענים שבעיות ביומכניות כמו קשת גבוהה בכף הרגל (Pes Cavus) או קשת שטוחה ("פלטפוס") גורמות לפגיעה בעומסים ובבלימת הזעזועים. מצד שני רבים האנשים להם יש קשת גבוהה או שטוחה וכידוע שברי מאמץ לא נחשבים למגיפה.... כך שיתכן ומנח כף הרגל עשוי להשפיע, בעיקר עם מדובר בשינוי בעקבות פציעה אך לרוב לא הוא הגורם העיקרי לכך. עם זאת, כמו כל טיפול, מדרסים יכולים להוריד עומס מאזורים מועדים לפורענות ויכולים לתת פתרון (עניין של ניסוי ותהייה)
-
מצב הנעל- קיימות מספר עדויות על כך שהשינוי יכול להיות כתוצאה מפעילות עם נעל בלויה או לחלופין נעל חדשה (הכוחות המופעלים חזרה אל הרגל מהקרקע חזקים יותר כשהנעל חדשה בהשוואה לנעל משומשת ולכן מומלץ להוריד עומסים עם נעל חדשה).
-
שינוי במשטח הריצה: מעבר חד ממשטח קל לקשיח (או ההיפך) או שינוי קיצוני במסלול (יותר עליות/ירידות) ללא הורדה בעומס הפעילות עשוי לגרום לכאב שיתפתח לשברי מאמץ.
-
פציעה שלא טופלה כראוי: פציעה בגפה התחתונה שלא טופלה כראוי עשויה להוביל לשינוי בחלוקת העומסים על הרגל. אם החזרה הדרגתית לא אמורה להתפתח בעיה, אך במצבים של העלאת עומסים (לחץ זמנים לקראת תחרות) מבלי שהרקמה החלימה עשויים לפתח שברי מאמץ.
-
מגדר – נשים שמחזורן החודשי אינו סדיר או סובלות מהעדר ווסת ועוסקות בפעילות מאומצת, מועדות לשברי מאמץ.
-
אוסתיאופניה/אוסטיאופרוזיס – מצב רפואי המאופיין בצפיפות עצם ירודה. כשהעצם פחות דחוסה היא נחשבת ל"חלשה" יותר. מצב זה הוא קצת "טריקי" שכן הסיכון להופעת שברי מאמץ גבוה יותר אם כי כדי לחזק את העצם חשוב לעשות פעילות מתונה המערבת נשיאת משקל כמו הליכה, ריקוד ללא קפיצות, תרגול מדרגות, ולעתים אף ריצה קלה.
-
חסרים תזונתיים – קיים קשר בין חסר בוויטמין D וסידן לבין הסיכון לפתח שברי מאמץ.
-
חשיפה מועטה לשמש- קצת פחות רלוונטי לארצנו
כפי שניתן לראות קיימים הרבה גורמים היכולים להוביל שברי מאמץ אך ללא ספק, הסיבה העיקרית להתפתחות שברי מאמץ היא שילוב של שינויים לא מבוקרים בנפח ו/או עצימות הפעילות, מתן התאוששות קצר מדיי ובעצם חוסר הקשבה לגוף.
אבחון שברי מאמץ:
הסימפטום העיקרי של שבר מאמץ יבוא לידי ביטוי בצורת כאב חד בעת פעילות גופנית מאומצת. במידה ולא ניתנת מנוחה מספקת הכאב יכול להופיע גם בפעילות גופנית מתונה כדוגמת הליכה. לכן סיפור המקרה מאד משמעותי לאבחון הבעיה. סימפטומים נוספים שעשויים להופיע בנוסף הם רגישות למגע בנקודה הפציעה ולעתים נפיחות מקומית. הכאב לרוב יעלם בזמן מנוחה, תלוי בחומרת השבר. במצבים מסוימים הקשות קלות על המשטח השטוח של העצם יעוררו כאב (בניגוד ל shin splints). מבחינת בדיקות הדמיה, הבדיקה היעילה ביותר היא מיפוי עצמות. בדיקת MRI גם יכולה לאבחן שבר מאמץ ובמקרים של שבר מאמץ גדול אפילו בדיקת רנטגן עשויה לזהות.
דרגות שברי מאמץ:
קיימות 4 דרגות חומרה לשברי מאמץ:
דרגות 1-2: ניתן לראות רק במיפוי עצמות.
דרגות 3-4 ניתן לראות גם במיפוי עצמות וגם ברנטגן.
טיפול בשבר מאמץ:
הטיפול העיקרי בשבר מאמץ הוא סבלנות ומנוחה! אין דרך אחרת! במידה ואובחן שבר מאמץ מדובר במנוחה של 6-8 שבועות.
לעומת זאת המנוחה לא חייבת להיות מוחלטת ועבודה על אופניים, שחיה (או כל ספורט ללא נשיאת משקל) יחד עם חיזוקים שלא מעוררים כאב, עיסוי רקמות עמוק לשרירים ולפאשיה, דיקור מערבי, חבישות המקלות על עבודת השרירים, בחירת תרגילים מתאימים להגברת זרימת הדם ושיפור השליטה השרירית, התאמת נעליים ומדרסים במידת הצורך וחזרה הדרגתית יכולים לקצר את החזרה לריצה. בנוסף, לאורך כל ההליך יש להקפיד על תזונה המשלבת ויטמין די וסידן בתפריט היומי.
חזרה לפעילות תהיה רק כשמצליחים לרוץ ללא כאב!
