טיפולים אחד על אחד- ללא מספר מטופלים במקביל

ניתוח במניסקוסים הוא ניתוח שכיח ולא מסובך. לרוב מדובר בניתוח מסוג ארתרוסקופיה (כניסה עם מצלמה זעירה למפרק) ויכול לכלול שיוף, חיתוך, הטרייה (ניקור האזור כדי לגרום לדימום והחלמה) או תפירה מחדש. עם זאת, גם ניתוח, קטן ככל שיהיה, מהווה טראומה לרקמה ודורש פיזיותרפיה לשיקום המניסקוס, הרקמות מסביבו ובמידה ומדובר בחזרה לספורט אז גם בהכנת שרירי הרגל לפעילות כדי למנוע פציעות נלוות. 

  במהלך הניתוח המנתח יחליט אם המניסקוס זקוק לתפירה או שאין ברירה אלא להוריד חתיכה ממנו. תפירה לרוב גורמת ליותר כאב אחרי הניתוח בהשוואה לחיתוך ובמידה והתבצעה אז יהיה איסור דריכה למשך 6 שבועות. כמובן שהמטרה היא כן לשמור על שלמות המניסקוס ולתפור אם אפשר. מחקרים בתחום מראים שבמידה ומדובר בפגיעת שחיקה (לא טראומתי) אז אין כל יתרון לטיפול ניתוחי על פני הטיפול השמרני. לגבי טיפול בפגיעה טראומתית, סוג הטיפול תלוי בסוג הקרע, מיקומו, מידת הפגיעה ובעיקר במטרת המטופל (לאיזו רמת פעילות רוצים לחזור).

בכל ניתוח חשוב מאד לברר יחד (מטפל ומטופל) מה בדיוק היה בניתוח, מה מצב הברך לפני הניתוח (פיזיותרפיה לפני הניתוח הוכחה כמשפרת את הליך השיקום לאחריו) ובעיקר מה מטרות הטיפול.

היות ולא ניתן להתאים שיקום כללי באופן פרטי, לפניכם פרוטוקול המהווה המלצה בלבד!

מטרת הפרוטוקול היא לתת אומדן כללי לקראת הבאות. פרוטוקול זה אינו המלצה רפואית ויש להיוועץ עם הרופא בכל שלב לפני ואחרי הניתוח שכן כל מקרה לגופו. על הרופא המטפל לספק תכנית שיקום או התוויות נגד (במידה ויש) עם סיום הניתוח או לפניו (תתעקשו על זה!)

​

​

​

​

 

​

​

פרוטוקול לאחר ניתוח מניסקוס לדוגמה:

*במידה ובוצעה תפירה, תאסר דריכה למשך 6 שבועות
1-4 השבועות הראשונים: מטרות- הקלה על כאבים, הורדת נפיחות, שיפור טווחי תנועה

1. טווחים פאסיביים (הפיזיותרפיסט מניע את המפרק) במטרה להגיע ליישור מלא, כיפוף עד 90 מעלות ושמירה על תנועת פיקה חופשית

2. טווחים מלאים אקטיביים (המטופל מניע את הגפה בעצמו) בקרסול ובירך.

3. הערכת כוח הגפה ושיווי משקל

4. שימוש בקביים ונשיאת משקל חלקית או מלאה (לפי הוראות הרופא)

5. הפעלה סטטית של שרירי הירך

6. עיסוי צלקת ניתוחית

7. שימוש בקרח להורדת נפיחות (20-15 דקות כל שעה בימים הראשונים ולאחר מכן רק לאחר תרגול/מאמץ)

8. תרגול במים (אם אפשר) ואופני-כושר ללא התנגדות

9. *הימנעות מהפעלה כנגד התנגדות

 

החל משבוע 4-5:  מטרות: התחלת עבודה עם התנגדות ופעילות אירובית קלה

1. יש להגיע לטווחים מלאים

2. התחלת חיזוקים של השרירים סביב הברך באופן הדרגתי הכוללים חיזוקים ללא נשיאת משקל עם גומיות ובהמשך כיפוף ברך בנשיאת משקל עד 45 מעלות בהתאם להוראות המנתח

3. אופני כושר עם התנגדות קלה, עבודה בבריכה (אם מתאפשר)

 

שבועות 5-7: מטרות: העלאת עומס ורמת תרגול בנוסף לשיווי משקל(ניתן להתחיל עבודה על זיווי משקל גם מוקדם יותר

1. טווחי תנועה מלאים בברך

2. הליכה תקינה (ללא צליעה)

3. חיזוקים בטווחי תנועה 45-90 מעלות

4. דגש על שיווי משקל

 

שבועות 8-11: מטרות: הוספת תרגילי מהירות 

1. המשך חיזוקים מעבר ל 90 מעלות

2. הוספת תרגילי מהירות  (לא עצימים) לפי יכולת

3. שיווי משקל

 

שבועות 12-14: מטרות: התחלת פעולות ספציפיות לספורט

1. תרגילי חיזוק ברמה גבוהה

2. תרגול מותאם ספציפית לספורט/תחביב

3. שינויי כיוון וכוח מתפרץ במידת הצורך

4. שיווי משקל

 

לסיכום:
מטרת השיקום היא להחזיר את המטופל לעיסוקיו הקודמים ללא חשש. הפרוטוקול יכול להשתנות בהתאם למקרה ובהתאם להחלטות הרופא והפיזיותרפיסט עפ"י מצב המטופל

לכן, הבדיקה הראשונית בפיזיותרפיה וההתמדה בטיפול חשובות מאד לתהליך השיקום.