טיפולים אחד על אחד- ללא מספר מטופלים במקביל

מפרק הכתף הוא מפרק מיוחד שכן, כמו הירך, יש תנועות בכל המישורים אך בו-בעת צריך להיות גם יציב. בגוף האדם לרוב שני התנאים הללו מתקיימים האחד על חשבון השני. כלומר אם אזור יציב מאד אז לרוב אין בו הרבה תנועה. לעומת זאת אזורים גמישים מאד נוטים להיות פחות יציבים ומועדים לפציעות. יציבות מפרק הכתף תלויה בעיקרה בשרירים וברצועות העוטפים אותו.

מפרק הכתף מורכב משלוש עצמות עיקריות:
עצם הבריח (clavicle), עצם הזרוע (humerus) ועצם השכמה (scapule)

 

 

 

 

​

פריקות כתף מתרחשות בממוצע כ-15 עד ל-20 פריקות לכל 100,000 איש

ונפוצות בעיקר בקרב ספורטאים אשר עוסקים בספורט מגע (כדור-מים, כדוריד, ג'ודו וכד'). פריקה היא כאשר ראש עצם הזרוע (Humerus) יוצא ממקומו מתוך הגומה (Glenoid process) של עצם השכמה (Scapula)- איור עליון 

מנגנון:

כאשר ראש עצם הזרוע יוצא וחוזר משקע עצם השכמה (Glenoid) מתרחש מצב של תת-פריקה (נשמר מגע בין ראש עצם הזרוע לגלנואיד). במידה וראש עצם הזרוע נשאר בחוץ הרי שמדובר בפריקה מלאה (נתק מלא של ראש עצם הזרוע מהגלנואיד).

פריקה קדמית על רקע חבלתי מהווה את הרוב המוחלט של פריקות הכתף (כ-90%). הפריקה יכולה להיגרם במנגנון ישיר (חבלה ישירה לכתף) או במנגנון עקיף (כוח המופעל על היד כאשר היד מורמת ומסובבת סיבוב חיצוני. בעת פריקה תתכן פגיעה בשרירים שעוטפים את הכתף וכמו כן גם למעטפת שעוטפת את הגומה הנקראת לברום (Labrum)

​

​

​

​

 

 

ספורטאים בתחומים שונים חשופים יותר לפריקות כתף "רגילות" (בין עצם ההומרוס לזיז הגלנוייד של השכמה) ובמיוחד שחקני ספורט מגע כמו רוגבי, כדורגלנים, כדורסלנים, מתאבקים, ג'ודאים ודומיהם. *בתמונות למטה ניתן לראות מנגנון של יד מורמת עם סיבוב חיצוני 

 

 

 

 

 

 

רוכבי אופני שטח ואופנועי שטח חשופים במיוחד לפריקות במפרק המשני ACJ (בין עצם הבריח לזיז האקרומיון של עצם השכמה) בעת נפילה על הכתף, כמו גם​ מתעמלות צעירות, הסובלות מגמישות יתר, אשר חשופות יותר לפריקות שאינן על רקע טראומטי, או על רקע משולב.

 

 

 

 

 

גורמים:

החלק הארי של פריקות כתף הוא על רקע חבלתי

בפריקה זו, הכתף מבצעת תנועה פתאומית של היד. פריקות כתף שאינן על רקע חבלתי שכיחות יותר דווקא אצל צעירים הסובלים מחוסר יציבות של הכתף, על רקע גמישות יתר, בעיה מבנית מסוימת של הכתף, או בעיה עצבית

 

סיבוכים:

הסיבוך העיקרי של פריקה כתף הוא פריקות חוזרות לאור פגיעה ביציבות המפרק 

בגילאי 20-30 שנים שיעור הפריקות החוזרות לאחר אירוע פריקה יחיד נאמד ב 70%- 90%.

עם העלייה בגיל יורד שיעור הפריקות החוזרות אולם עולה שיעור קרע חבלתי בגידי הכתף בעקבות אירוע פריקה. השיקום לאחר הפריקה הראשונה משמעותי מאד כי מצב של פריקות חוזרות (לא תת-פריקות) לרוב מחייב ניתוח

מספר פגיעות אופייניות המוחמרות באירועי פריקה חוזרים יכולות להיות:

(1) תלישה של הלברום ומעטפת המפרק הקדמית- תחתונה (נזק ע"ש בנקרט) 

(2) שבר דחיסה בחלק האחורי של ראש עצם הזרוע (נזק ע"ש היל-זקס) 

(3) קרע בגידי השרוול המסובב בכתף

(4) קרע בחלק העליון של הלברום (SLAP)

​

טיפול פריקת כתף מלאה: (במידה וסובלים מפריקות חוזרות יש לגלול את העמוד לפסקה הבאה)
בפריקה מלאה יש לגשת מיד למיון והחזרת הכתף תתבצע אך ורק על-ידי רופא ותחת הרדמה ותלווה במספר שבועות עם מתלה (חשוב שהרופא ייתן פרוטוקול להמשך טיפול ושהמתלה יולבש בצורה כזו שכף היד גבוהה מהמרפק אם כי קיימים מספר סוגי מתלים).

​

​

 

 

 

את הפיזיותרפיה חשוב להתחיל בהקדם האפשרי (גם כשכואב) והיא תתמקד בהפעלת מפרקים סמוכים, תנועות עדינות והורדת כאב ונפיחות. ללא טיפול קיים סיכוי להתפתחות הידבקויות באזור שיובילו לשיקום איטי

החלק השני בשיקום ולא פחות חשוב הוא חיזוק כל חגורת הכתף. הסיבה לכך היא שלאחר פריקה ראשונית ישנו הסיכון לפריקות חוזרות משום שהתחושה העמוקה, הרצועות והשרירים נפגעים ולא תמיד יחזרו למצב לפני הפגיעה.

ברוב מוחלט של המקרים הטיפול הפיזיותרפי יחזיר את הכתף לקדמותה תוך 3-6 חודשים. במידה ומדובר במצב מסובך יותר המגביל את ההתקדמות באופן ניכר יתכן ויש לשקול טיפול ניתוחי

 

 

 

 

 

 

 

מהם הניתוחים המקובלים לתיקון פריקות כתף?

(1) ניתוח עקב פגיעה ע"ש בנקרט: תיקון של רקמת ה"לברום" הקדמי התחתון. כיום, בדרך כלל, הניתוח נעשה באופן ארתרוסקופי (דרך חורים קטנים בעור והחדרת מצלמה זעירה). במהלך הניתוח מתוקן הנזק בלברום הקדמי-תחתון ומשוחזר מתח מעטפת המפרק שניזוקה בעת הפריקה למקומה הטבעי, טרם הפגיעה.
(2)ניתוח עקב פגיעה ע"ש היל זקס: אם קיים נזק ניכר לראש עצם הזרוע (שבר דחיסה בחלק האחורי של ראש עצם הזרוע), ניתן לקבע את אחד מגידי השרירים המייצבים (Infraspinatus) לאזור הזה, דבר המונע לעתים מהכתף להגיע לעמדה המאפשרת פריקה. פרוצדורה כזו נקראת Ramplisage

(3)ניתוח עקב פגיעה בעצם של ה"גלנויד" או שלא קיימת רקמה מספקת לתיקון מהסוג הראשון: נעשה ניתוח בשם לטרז'ה (LATARJET). זהו ניתוח מסובך יותר בו מעבירים את זיז הקורקואיד (זיז נוסף שיוצא מעצם השכמה) לקדמת הגלנויד. הניתוח נעשה באופן פתוח או בעזרה ארתרוסקופית. ניתוח זה מהווה ניתוח בחירה גם במקרים בהם בוצעו ניתוחים מסוגים אחרים שכשלו.
(4) במקרי פריקת ACJ (בעיקר בקרב רוכבי אופניים), קיימים ניתוחים שונים שעיקרם: קיבוע של המרווח בין עצם הקורקואיד לעצם הבריח, המאפשר לרצועות הרלוונטיות להחלים. זאת, במקרה שהניתוח נעשה מיד לאחר החבלה. במקרים שהניתוח נעשה זמן רב לאחר הפריקה, יעשה שחזור רצועות אלו בעזרת רצועה או גיד מאזורים אחרים בגוף
 

חשוב לזכור שבכל סוג ניתוח, צפויה תקופת החלמה בת כחצי שנה, הכוללת שיקום פיזיותרפי אינטנסיבי וממושך, עד לחזרה לפעילות מלאה. עפ"י רוב תתאפשר חזרה לפעילות ספורטיבית מתונה ללא ספורט מגע לאחר כ-3 חודשים וחזרה לפעילות מלאה לאחר 4-6 חודשים.

 

טיפול תת-פריקה:

פעמים רבות אנשים מתלוננים על כתף ש"יצאה וחזרה" – מצב כזה לא נחשב כפריקת כתף אלא כתת-פריקה ובמקרה זה חשוב מאד לעבודה על השרירים המייצבים את הכתף כדי לצמצם את האירועים החוזרים ולהחזיר את יציבות הכתף. 

חשוב לזכור שתחושת חוסר היציבות מקשה על תפקוד מעל גובה הכתף (בעיקר אם מדובר בספורטאי) 

חוקרים מראים כי רוב האנשים אשר סובלים מתת פריקות של הכתף יכולים לתפקד בצורה מלאה אם יבצעו שיקום פיזיותרפיה טוב הכולל שמירה על טווחי תנועה מלאים של הכתף, חיזוק שרירי חגורת הכתף ובעיקר השרירים המייצבים ועבודה בסופי טווחים של הכתף.

באם בסוף השיקום המטופל אינו מרגיש מספיק ביטחון בכתף וטווחי התרגול שלו אינו מספקים אותו יש לשקול את האופציה השנייה והיא ניתוח.

 

​