שברים ופריקות פיקה
הפיקה (Patella) היא עצם קטנה בצורת משולש שטוח הנמצאת בקדמת הברך ומהווה חלק ממנגנון היישור של הברך. היא ממוקמת בתוך גיד שריר הארבע-ראשי (Quadriceps) ומחליקה בתוך חריץ בעצם הירך במהלך כיפוף ויישור הברך. תפקידה העיקרי הוא להגדיל את מומנט הכוח של השריר ולהגן על מפרק הברך. הפיקה חשופה לחבלות בשל מיקומה הקדמי, ולכן מועדת לשברים ופריקות.
שברים בפיקה מתרחשים לרוב כתוצאה ממכה ישירה (למשל מנפילה על הברך או תאונת דרכים) ולעיתים גם מכיווץ חזק ופתאומי של שריר הארבע-ראשי בעת שהברך כפופה. שברים אלו יכולים להיות יציבים או לא יציבים, מרוסקים (Comminuted) או עם קו שבר ברור. לעיתים השבר מלווה בפציעה בגידים, מה שעלול להשפיע על כושר היישור של הברך ולגרום לפגיעות ברקמות נוספות כמו רצועות, מניסקוסים וכד'.
לעומת זאת, פריקת פיקה מתרחשת לרוב כתוצאה מתנועה סיבובית חדה בשילוב עם קריסה פנימה של הברך (ואלגוס), ובעיקר בקרב צעירים וספורטאים עם נטייה אנטומית לפריקה (כמו פיקה גבוהה או רצועה פנימית חלשה).
הטיפול בשבר או פריקה בפיקה תלוי בסוג הפציעה וחומרתה. שבר שאינו מלווה בתזוזה משמעותית יטופל לרוב שמרנית, בעזרת קיבוע זמני בסד ברך ומניעת דריכה חלקית או מלאה למשך מספר שבועות. אם יש תזוזה משמעותית בין חלקי השבר, פגיעה ביישור הברך, או פריקה חוזרת של הפיקה – יהיה צורך בטיפול ניתוחי.
הניתוח הנפוץ לשבר כולל קיבוע פנימי של חלקי הפיקה בעזרת ברגים, חוטי מתכת או פלטות במקרים מרוסקים. בפריקות כרוניות או בלתי יציבות, ייתכן שיוחלט על שחזור הרצועה המדיאלית (MPFL) או תיקון רקמות רכות נוספות.
ההליך השיקומי בפיזיותרפיה לפני ניתוח (אם מדובר בפציעה מתוכננת ולא דחופה) כולל הדרכה על הליכה בקביים, שמירה על טווחי תנועה בירך ובקרסול, חיזוק שרירי הירך (בדגש על הארבע-ראשי), והכנה נפשית-פיזית לתקופת ההחלמה. במידה והמטופל סובל מכאב חמור או נפיחות משמעותית, יש מקום לטיפול מקל כגון קרח, גירוי חשמלי (TENS), ועיסוי לימפטי.
לאחר הניתוח, הטיפול הפיזיותרפי מתחיל בשלב מוקדם – לעיתים כבר ביום שלאחר הניתוח. בשלב הראשון (שבועות 1–3) ההתמקדות היא בשיכוך כאב, הפחתת בצקת ושמירה על טווחי תנועה פאסיביים ואקטיביים מוגבלים לפי הוראות הרופא. הדרכה על הליכה עם קביים ושמירה על מנח נכון בישיבה ושכיבה חשובה במיוחד כדי למנוע קונטרקטורות. לעיתים הקרסול מופעל מוקדם כתרגול עקיף לשיפור זרימת הדם.
בשלב השני (שבועות 4–8) מתחילים להגביר הדרגתית את עומס הדריכה (לפי ההנחיות הרפואיות), תוך שיפור טווח התנועה האקטיבי והפאסיבי של הברך. חיזוק מבוקר של הארבע-ראשי חשוב במיוחד כדי להחזיר שליטה על יישור הברך. יש לשלב תרגול פרופריוספציה (תחושת מנח) ושיווי משקל כבר בשלבים מוקדמים, באמצעות עמידה הדרגתית על רגל אחת, תרגול משטחים לא יציבים ותרגילי מעברים.
בשלב המאוחר (8–12 שבועות ומעלה) המטופל עובר לחיזוקים תפקודיים, תרגילי מדרגות, ניתור קל (אם רלוונטי) וחזרה הדרגתית לפעילות ספורטיבית. תהליך זה כולל גם ניתוח של דפוסי הליכה, תיקון סטיות יציבה, ושיפור סבולת כללית. במקרים של פריקות חוזרות יש צורך גם בתרגול תנועתי מדויק וספציפי לשיפור היציבות הדינמית של הפיקה והשרירים המייצבים שלה ולעיתים אף מומלץ להתאים מדרסים היות ואופן הדריכה על הרגל השתנה
הפרוגנוזה (צפי החלמה) של שברים או פריקות בפיקה משתנה בהתאם לחומרת הפציעה, סוג הטיפול והיענות לשיקום. במקרים פשוטים, ניתן לחזור לתפקוד יומיומי תוך 6–8 שבועות, אך חזרה לפעילות ספורטיבית מאומצת עשויה לארוך 4–6 חודשים ואף יותר. שיקום מדויק ועקבי הוא תנאי חשוב להצלחת ההחלמה, ומונע סיבוכים כמו מגבלות תנועה, חולשת שרירים או כאבים כרוניים במפרקי הברך
לשאלות או תיאום טיפול לחצו כאן
