פריצות ובלטי דיסק- מה זה אומר?

בכדי להבין יותר נתחיל באנטומיה:

עמוד השדרה של גוף האדם כולל 24 חוליות (לא כולל עצמות הזנב) היוצרות שלוש עקומות:

  • עקומת הצוואר שנקראת לורדוזה (שקע) צווארית.

  • עקומת החזה שנקראת קיפוזה (קשת) חזית.

  • עקומת המותן שנקראת לורדוזה מותנית.

 

החוליה מורכבת מגוף החוליה ומזיזים. באזור המותני החוליות מסיביות וגדולות יותר ביחס לשאר החוליות בעמוד השדרה. הסיבה לכך היא שאזור זה נושא את רוב משקל גופנו העליון ומשתתף בשרשרת המגיבה לעומסים המגיעים ממגע עם הקרקע. אילו העצם התחתונה ביותר הייתה עצם שבירה, לא היינו יכולים לעמוד זקוף ולשאת את כאבי הגב שהיו נוצרים לנו. לכן גם הרצועות עבות יותר באזור זה והשרירים חזקים, שכן זה האזור בו הם מתאגדים לגיד של זוקפי הגב ובכך מאפשרים יציבות וחוזק לעמוד בעומסים הרבים שמופעלים על אזור זה. בחוליות התחתונות מתרחש מעבר מאזור עם תנועה מרובה (החוליות המותניות) לאזור כמעט ללא תנועה (החוליות היוצרות את עצם הזנב). המעבר בין אזורים אלו (L4-L5 או L5-S1) יוצר נקודת תורפה ולכן הם מועדים ל"פורענות". חשוב לדעת שקבוצות שרירי הגב והבטן עשויות ממספר שכבות המשמשות כחגורת גב טבעית ועוזרת בייצוב הגב.

חוט השדרה מגיעה למעשה עד לחוליה (L2) ומשם ואילך חוט השדרה יוצא בצורת מניפה אשר נקראת זנב הסוס (Cauda equine).מכל צד של חוליה יוצא שורש עצב אל חלקי הגוף השונים.

 

 

 

 

 

 

 

 

פריצת דיסק או בלט דיסק, מה ההבדל?

בין חוליה לחוליה נמצא הדיסק "המושמץ" ותפקידו למנוע חיכוך יתר של חוליה אחת על גבי השנייה ולשמש כבולם זעזועים בעמוד השדרה. הדיסק הוא מבנה דמוי דיסקית אלסטית שנמצא בין חוליות עמוד השדרה. לדיסק יש שני חלקים עיקריים. חומר דמוי ג’ל הנמצא במרכזו (nucleus), ומעטפת יחסית קשיחה אך אלסטית (annulus) שעוטפת את הג’ל במספר שכבות (כמו בצל). בנוסף לדיסק, לחוליה ולרצועות הרבות באזור, יש את מערכת השרירים וכולם יחד שומרים על יציבות כל חוליה בנפרד ושל כולן יחד. עוד חשוב לציין שכל המבנים הנ"ל אינם תלויים באוויר אלא נמצאים בתוך סביבה נוזלית המורידה משמעותית את העומסים באזור (כמו ההבדל שדוחפים אותנו בתוך מים לעומת דחיפה על הקרקע).

עמוד השדרה חייב "לדעת" לעמוד בעומסים ולהיות בעל יכולת לנוע למגוון כיוונים, לכן ללא הדיסק, היינו מתקשים לתפקד בעמידה ובכל פעם שעמוד השדרה היה צריך לשאת את עומס משקל הגוף.

 

מה מספרים לנו?

מספרים שכל פגיעה בדיסק כמו פריצת דיסק או בלט דיסק עלולות ליצור נזק וכאב מקומי או מרוחק יותר.

בלט דיסק נתפס כזליגה של גרעין הדיסק הגורמת לדחיפה של המעטפת שלו בעקבות (לכאורה) דחיסת יתר או שינויים ניווניים. המעטפת נדחפת (לרוב לאחור לתעלת חוט השדרה) וככל שהבליטה גדולה יותר כך הסיכוי שהבלט יפגע בחוט השדרה וברקמות מסביב גבוה יותר. הטענה היא שהיות וחלק נרחב של הדיסק עצמו אינו מעוצבב- כלומר הוא לא יכול לספק מידע על כאב, ברגע שהוא לוחץ על עצבים (חוט השדרה) אז מופיע כאב. כשחומרת הבלט נעה בהתאם לנזק שנוצר למעטפת ועד לסכנה שהבלט יהפוך לפריצת דיסק מלאה שבה הג’ל ממש פורץ את המעטפת. עוד נהוג לספר שככל והנזק יהיה גדול יותר כך הכאב יקרין יותר לאורך הרגל. לתאוריה זו אף מצורף איור מבהיל!

 

 

 

 

 

 

 

מה קורה באמת?

נתחיל בזה שגם בכאבי גב על רקע בלט דיסק או פריצה (במידה וקיים רקע כזה) מותר להתכופף ומותר להשתעל והדיסק לא יברח לנו החוצה! נכון שלפעמים פעולות אלו כואבות מאד אבל הן יכאבו גם אם מדובר בשריר תפוס ולשם כך חשוב לעבוד בהדרגתיות. 

כיום יש אינספור עדויות על בלטי דיסק הנראים באמצעי הדמיה כמו CT או MRI ולמרות זאת אין סימפטומים. כמו כן הקשר בין כאבי גב כרוניים לבין גודל הנזק ובין עוצמת הכאב מוטלים בספק וקיימים מחקרים רבים המראים ספורטאים בריאים בעלי יכולות מופלאות עם הדמיות שלפיהן פלא שהם בכלל מצליחים ללכת. בנוסף, לא חסרים מחקרים המראים הדמיות תקינות לחלוטין אצל אנשים עם כאבי גב.

כל אלו מרמזים על כך שהקשר בין נזק לבין כאב אינו חזק במיוחד. הדבר הזה מלמד אותנו שהדמיות הן כלי עזר שיכול לתת תמונה לגבי בעיה (בעיקר במצב אקוטי) אך יש לקחת אותן בערבון מוגבל ולהתייחס יותר לתלונות ולכאב מאשר לביומכניקה.

בלט ופריצת דיסק אינם שונים בהרבה מקרע של רצועה בקרסול. כשמדברים על בלט לרוב מדובר בקרעים מיקרוסקופיים בשכבות שקרובות לגרעין הדיסק. לרוב אילו קרעים שאינם מורגשים כלל (אסימפטומטיים) והאדם לא יודע עליהם בכלל (סביר להניח שלפחות ל 40%-60% מאתנו יש ברגע זה בלט דיסק והפלא ופלא אנו חיים בשקט ובשלווה). לעיתים הקרעים הללו מתרחבים (גם, לא תמיד מגיע עם סימפטום) ובפריצת דיסק מדובר על קרע בכל השכבות.

פריצת דיסק כואבת! מאד! אבל..... פריצת דיסק במובן מסוים היא המקבילה לדלקת ריאות. זה כואב, זה קשה אבל עם טיפול נכון, לרוב זה בר-החלמה.

גם פריצת דיסק מתאחה, כמו קרע ברצועה. אמנם האיחוי יהיה בצורה צלקתית והיכולת של הרקמה לעמוד בעומסים תיפגע (ולכן כואב אחר-כך גם בפעולות פשוטות), אבל הרקמה משתקמת ומשם השיפור תלוי בבניה נכונה של העלאת עומסים הדרגתית תוך הקשבה לכאב במהלך השיקום. חשוב להדגיש שבלט דיסק אינו ערובה לכך שתהיה פריצת דיסק!!!! פריצת דיסק יכולה להתרחש גם בדיסק בריא ובלט דיסק יכול להיות מצב שנמשך כל החיים ללא החמרה. כמו כל פגיעה במפרק, פעילות נכונה ואימון יכולים לחזק את הסביבה ולשפר את תפקוד מערכת העצבים כך שהבלט/פריצה לא יהיו רלוונטים.

הבנה על הקשר בין כאב לעומסים הינה מפתח חשוב ביכולת להתמודד כאב חוזר (מה לעשות, גם משפעת אי אפשר להמנע באופן מוחלט), להוריד את תדירות "התקפי" הגב, משך הכאב ואת עוצמתו. 

 

ומה לגבי הנימול?

ובכן, היום קיימת סברה שכמו בכל פציעה, הגוף מגביר את זרימת הדם לאזור ויש הצטברות של נוזלים (לא בהכרח דם, לעיתים מדובר במים או סרום). אם הנוזלים הללו יוצרים לחץ על האזורים הצרים בחוליה, מהם יוצאים עצבים, אז זה יכול להיות מלווה בתחושת נימול או זרם חשמלי. במקרים רבים, תנועתיות בכאב נסבל, חימום, אלקטרותרפיה ותנועתיות לעצבים עשויים להקל על הנימול, ולרוב הוא יעבור עם הזמן. במידה וקיים נימול קבוע, לאורך זמן, ללא שיפור בשום תנועה או פעילות, המלווה בחולשה או בעיות תחושה-  זה המקום להיוועץ עם אורתופד/נוירולוג על המשך טיפול.  

חוליה.jpg
חוליה.jpg.gif
השארת תגובה

תודה על תגובתך